מכתבי האזהרה ששיגר צה"ל לראש הממשלה בהם התריע על "פגיעה בלכידות" בעקבות המחאה נגד הרפורמה, הפכו לספין התורן של תקשורת השמאל, כאילו אמ"ן בכלל התכונן למלחמה וידע על כל כוונות האויב, אלא שצמצום עילת הסבירות היא זו שאשמה בטבח והסיבה לכך שהאויב פרץ במלחמה.
אבל יש שאלה אחת שהתקשורת משום מה לא שואלת את הגנרלים למיניהם באמ"ן. אלה שזיהו "פגיעה בלכידות" אבל לא זיהו מאות סימים שנדלקו בליל שמחת תורה, וחזרו לישון באותו הלילה. אם זיהיתם "פגיעה בלכידות" ובצה"ל על ידי גורמים בחברה הישראלית, מדוע שלחתם את מכתבי האזהרה לראש הממשלה ולא לאותם גורמים - שפגעו בלכידות ופגעו בצה"ל?
בואו נבחן מה עשה ראש הממשלה ושותפיו בקואליציית הימין כדי להסיר את איום הפגיעה בלכידות, בשמונת החודשים שלפני הטבח, ומי באמת פעל לאותה פגיעה קשה בלכידות.
- חבר הכנסת שמחה רוטמן ניהל דיונים בוועדת החוקה במשך שלושה חודשים עם האופוזיציה בניסיון להגיע להבנות. בדיונים אלה קיבלו כל המפלגות את רשות הדיבור וכל הח"כים מסיעות הבית השונות הוזמנו לנסח ביחד את הרפורמה. הניסיון לא צלח והאופוזיציה פוצצה את הדיונים, פעם אחר פעם.
- ראש הממשלה וקואליציית הימין עצרו את הרפורמה ב-27 במרץ והקפיאו את כל חוקי הרפורמה, כדי לקיים הידברות וניסיון להבנות.
- ראש הממשלה כינס מסיבת עיתונאים כדי להרגיע את הציבור שהושפע ממסע ההפחדה נגד הרפורמה, והודיע כי למרות שהוא מסתכן באופן אישי ב"נבצרות", בגלל שיואשם בניגוד עניינים, הוא נכנס לתמונה. בנוסף הכריז ראש הממשלה על חקיקת חוק יסוד מיוחד שיגן על מיעוטים ולהט"בים, כדי שגם מי שמפחד שהרפורמה של יריב לוין נועדה להפוך את ישראל ל’מדינת הלכה’ - יוכל להיות רגוע.
- ראש הממשלה פעל בכל כוחו לבחירת נציגה מטעם האופוזיציה לוועדה לבחירת שופטים - אפילו שאין אף חוק שמחייב זאת. זוכרים את הלחצים שהפעילו מלשכת נתניהו על טלי גוטליב שלא תסכל את המהלך ושתסיר את מועמדותה? אפילו השמאל היה בהלם מהנדיבות של הקואליציה. אבל בתגובה לכך פוצצה האופוזיציה את ההידברות בבית הנשיא באותו ערב. לכולם היה ברור שהם פשוט חיפשו תירוץ.
- ראש הממשלה וקואליציית הימין גנזו כמעט את כל חוקי הרפורמה, ובסך הכל העבירו חוק אחד קטנטן שגם הוא שונמך ועבר במתכונת מצומצמת. החוק הסופי שעבר אפילו לא היה ביטול עילת הסבירות, אלא צמצום עילת הסבירות בלבד.
- יריב לוין ונציגי הקואליציה ניסו להגיע לפשרות שוב ושוב ושוב, אבל פשוט לא היה עם מי להגיע להבנות. לא היה אפילו חבר כנסת אחד אמיץ באופוזיציה שהיה מוכן להושיט יד ולדבר.
- אפילו כשהקואליציה עשתה פשרה חד צדדית, האופוזיציה המשיכה לשרוף את המדינה ולגבות את המחאה, לגבות את הסרבנות (או בכינוי המכובס "אי התנדבות") והמשיכה לגבות את אלה שפעלו למען שסע, קיטוב ופירוד החברה הישראלית.
בתגובה לכל המהלכים האלה וניסיונות ההידברות והפשרה, המחאה רק הגבירה את הווליום של ההסתה, רדפה אחרי ח"כים ושרים בממשלה עד ניו יורק כדי למרר להם את חייהם, פילגה ושיסעה. אצלם השסע לא היה מחיר כבד שהם נאלצו לשלם, אלא זריעת הפירוד בעם היתה חלק מהמטרה המוצהרת שלהם.
אז אם אמ"ן באמת חשש מפירוד וקיטוב למה הוא לא פעל למנוע מהאנרכיסטים של המחאה להשתולל ביום כיפור? למה הוא לא זימן את ראשי המחאה ומנע מהם לפגוע בקודשי ישראל? לחסום את איילון כל שני וחמישי? להמשיך להסית לסרבנות? לפרק את הצבא? ללכת לבני ברק ולעשות פרובוקציות כדי לקרוע את העם? להעלות קמפיינים שקריים שהציגו את הימין בצורה אנטישמית? למה אמ"ן לא השמיע את האזהרות למי שקראה לחצי מהעם "נאצים"? למה אמ"ן לא פעלו להרגיע את מי שזרעו אווירה של פחד ברחובות ישראל?
אז מה המסקנה? קודם כל שמכתבי "האזהרה" לא באמת נועדו להזהיר אף אחד, כי מי שמודאג באמת מהלכידות החברתית לא שולח את המכתבים לראש הממשלה, אלא פועל כדי לאחות את השסע. אלה היו יותר מכתבי סחיטה, שנועדו לגבות את הסרבנות ולסמן את הממשלה החוקית הנבחרת כאשמה בפגיעה בצה"ל, ולא את הארגון שחרט על דגלו את הפגיעה בצה"ל.
אבל יש גם מסקנה נוספת וקשה. אם מה שהביא עלינו את טבח 7 באוקטובר זו הפגיעה בלכידות; אם האויבים שלנו זיהו פגיעה בלכידות ובצה"ל ולכן הם הגיעו לרצוח אותנו - המשמעות היא שמי שקידם סרבנות וקרע את החברה הישראלית אשם בטבח לא פחות מההנהגה שנכשלה ומצמרת צה"ל שכשלה.
לאותו ארגון שחולל את הפגיעה הקשה בצה"ל ובחברה הישראלית, יש שם. קוראים לו "אחים לנשק", ומי שפועל להלבין אותו ולנקות אותו מחלקו באחד האסונות הגדולים שידע עם ישראל, שותף בכתם המוסרי.