סימפטום תהליך הייאוש של אנשים רציניים המשויכים למחנה השמאל הציוני, שחלומם הולך ונגוז למול עיניהם וגורם להם לאבד את זה…
חשוב לתת את הדעת על התופעה העצובה הזו.
יו"ר מפלגת העבודה, אלוף בצה"ל וסגן הרמטכ"ל לשעבר (לא בימים רחוקים כ"כ), לוחם עז עטור תהילה, מסוגל לשחרר אמירות הזויות, חסרות אחריות וגם מסוכנות ובעיקר מעוררות רחמים קלים.
אומנם מדובר בזן ובדור שהולך ומצטמצם וזקנתו מביישת את בחרותו, אבל מדובר בחבורה שייאושה מהמציאות כי רב, וחזון השלום והרצון העז להאמין שההיגיון הליברלי לבדו ינצח, הולך ומתרחק והיא מאבדת את שיקול דעתה ואחריותה, זמנם תם.
חשוב לא ללמוד מזה את הלקח הלא ראוי, שככל שמאזן הכוחות הפוליטי ישתנה (על אף שזה נראה רחוק), גם אנחנו ננהג כך, לא. אנחנו לא ננהג כך.
המדינה והעם הזה חשובים לנו ובוודאי שלא נתייאש ולא נשרוף את המדינה ולא נוביל מחאת-מלחמת אחים, גם במחיר שנמתין עוד מאה שנים בתהליך.
התורה, הציונות והערכים, השותפות ולקיחת האחריות אינם רק כלי כדי לקיים את המטרה, הם הם המטרה.
חבל שיאיר גולן שכבר נאם לנו את נאום התהליכים וחזון העוועים על לאומנות גואה בקרבנו, נפל בקריאה לסרבנות כוחנית כדי להשיג שליטה שהוא וחבורתו לא יקבלו בדרך הזו.
התנהלותם, רק תרחיק אותם יותר משותפות ההנהגה של רוב הציבור הישראלי ההגון והשפוי.