עסקת החטופים: תשובות הכרחיות לשאלות שחייבות להישאל

הודעתו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ, כי לא יהיה חלק מממשלה שתסכים למתווה המוצע של ביידן ותסיים את המלחמה ללא השמדת חמאס והשבת כל החטופים, כמו גם הודעת הקפלניסטים על "עשרות אלפים שיצאו בכל הארץ לאחר נאום ביידן לתמוך בשחרור החטופים ולקבוע מועד לבחירות, מחזירים את כולם עכשיו!"

הם שני צדדים של אותו מטבע של פזיזות. הפירסומים על מתווה ביידן, שלטענתו מדובר בכלל במתווה נתניהו, מעלים הרבה מאד שאלות ודרישות הבהרה להצעה המנוסחת באופן כל כך עמום, עד שכל אחד יכול לפרש אותו כרצונו. וזה בדיוק מה שלא יכול להיות במתווה שמחייב ביצוע מדוייק. ביצוע מדוייק מחייב ניסוחים מדוייקים.

אלא אם ביידן נקט בשיטה של נשיא מצרים בהצעה הקודמת: שולחים הצעה אחת לישראל, הצעה שונה לחמאס, ואללה כבר יעזור...

הזמן היקר שמדינת ישראל בזבזה בחודשים האחרונים בלחימה ברצועה, בהתנהלות הכושלת של המטכ"ל והדרג המדיני (ובסדר הזה), הביאה למציאות העגומה שייתכן ואין ברירה אלא ללכת לעיסקה לשיחרור החטופים – לא בכל מחיר. אם לפני חצי שנה אפשר היה ליצור מציאות צבאית שתהיה מנוף לחץ אמיתי על החמאס לשחרר את החטופים בתנאים נוחים יותר, נראה לי שהזמן היקר שבוזבז לא מאפשר זאת כיום. יש אפשרות להגיע למציאות שבה החמאס יפורק לחלוטין מכל יכולותיו הצבאיות בלי יכולת לשקם אותם, ויאבד גם את שלטונו ברצועה – זה הניצחון המוחלט – אבל זה מצריך לחימה ארוכה וממושכת, שכיום כבר לא בטוח שהציבור הישראלי, כולל חיילי המילואים, מוכנים לה, כמו שהיו מוכנים לה לפני חצי שנה. ובוודאי שבזירה הבינלאומית לא תהיה עכשיו סבלנות למלחמה כזו. ממשלת ישראל בזבזה את האשראי שלה לא רק בזירה הבינלאומית, אלא גם בציבור הישראלי.

כשקוראים את מתווה ביידן, רואים שלא מדובר כאן ב'גבינה שוויצרים עם המון חורים' כמו שאהוד ברק הגדיר בזמנו את הסכם אוסלו, אלא בהמון חורים עם קצת גבינה מסביב. לפני שאני מגבש את עמדתי על ההצעה, יש לי שאלות שאני מצפה לתשובות עליהן.

שלושה שלבים בהסכם. שלב א׳ מדבר על "הפסקת אש בת ששה שבועות, במסגרתה ייסוג צה"ל ממרכזי האוכלוסייה ברצועה ויתחיל שחרור של חטופים – נשים, קשישים, ומקרים הומניטאריים. תושבי הרצועה שנעקרו מבתיהם עם תחילת המלחמה יורשו לחזור לצפון הרצועה, ותוגבר הזרמת הסיוע ההומניטארי. במקביל, יחלו דיונים לסיום המלחמה – והאש לא תחודש כל עוד מתקיים משא ומתן.

בתום תקופה זו, ישראל וחמאס יגיעו להסכם סופי, הפסקת האש.

הסגת כוחות צה"ל ממרכזי האוכלוסיה ברצועה – אילו אזורים בדיוק? האם מסדרון נצרים ברוחב שצה"ל תפס נחשב לאיזור מיושב (היו שם גם בתים שנהרסו). האם ציר פילדלפי נחשב ל'מרכז מיושב'? ומה עם הפרמטר הביטחוני שישראל תפסה לאורך קו הגבול?

תושבי צפון הרצועה יחזרו לבתיהם – האם יהיה בידוק שיוודא שאלו החוזרים הם אכן רק תושבי צפון הרצועה? ואיך מוודאים שאחרי שהם חוזרים לבתיהם, צפון הרצועה לא חוזר להיות איום רקטי על יישובי העוטף מולם?

כמה חטופים ישוחררו בשלב הזה? על פי התקשורת הסעודית, ישראל הסכימה לקבל בשלב הראשון 33 חטופים חיים או מתים. מה זה 'חיים או מתים'? כמה חיים וכמה מתים? ישראל תסכים, למשל, לשיחרור שלושה חטופים חיים ועוד שלושים גופות?

כמה מחבלים ישוחררו ומי יקבע את זהותם?

שלב ג׳: החזרת גופות החטופים המתים ותחילת שיקום הרצועה.

השלב שני יכלול את שחרור יתר החטופים, כולל חיילים וגברים בגיל מילואים – בתמורה לשחרור מאות אסירים פלשתינים. הדבר יתרחש רק אם תהיה הסכמה על הפסקת המלחמה בין הצדדים. בנוסף, כוחות צה"ל ייסוגו מרצועת עזה.

שאלות: מה קודם למה – נסיגת כוחות צה"ל מהרצועה או שיחרור כל שאר החטופים? על פי הדיווחים, ביום ה-22, ישראל תשחרר את כל האסירים הביטחוניים מעסקת שליט שנעצרו אחרי ששוחררו. לאן הם ישוחררו? גם ליהודה ושומרון, כדי לארגן גם שם פיגועי טרור חדשים?

נעזוב את השלב השלישי, שבו יושלם שיחרור כל החטופים החיים, כולל חיילים, וכוחות צה"ל ייצאו מעזה באופן מוחלט. יש שאלה מטרידה הרבה יותר: החמאס דורש ערבויות של נשיא ארה"ב, שאחרי שהעיסקה תושלם ישראל לא תחדש את הלחימה, ובכל מקרה לא תורשה לכבוש מחדש את רצועת עזה. בלי זה אין הסכם.

נצייר תרחיש שבו החמאס 'מטפטף' רקטה על שדרות. צה"ל מגיב בהפצצה בעזה, ובתגובה החמאס מרחיב את הירי לעבר אשקלון. ישראל שוב מגיבה והחמאס מרחיב את הירי לעבר אשדוד ובאר-שבע – תהליך הסלמה ידוע ומוכר שמגיע לשיגור מאות רקטות של החמאס על ירושלים וגוש דן. האם גם במקרה כזה תעמוד בתוקף התחייבות ישראל לא להיכנס מחדש לרצועה?

כל השאלות הללו חייבות תשובות ברורות לפני שנותנים תשובה על המתווה. אני מקווה שחברי הקבינט מכל הכיוונים יידעו לשאול את השאלות הללו, ולבחון את הגיון התשובות שיקבלו, לפני שירימו את האצבע להחלטה.