יעקב הרשקוביץ, אבי של יוסי הרשקוביץ הי"ד שנפל במערכה בדרום וחבר פורום 'עד הניצחון' מתארח באולפן ערוץ 7 לשיחה על ניצחון, הכרעה, הקרבה והתמודדות על רקע שחרורם של ארבעת החטופים ונפילתו של ארנון זמורה הי"ד בקרב.
על תחושותיו עם שחרורם של הארבעה במבצע ההרואי של הימ"מ וצה"ל, אומר יעקב כי חש שהנה מתברר שהצבא מסוגל לעשות את הדברים. "יש שיח בחברה הישראלית אם לעשות מו"מ עכשיו או לתת לצבא לעשות את העבודה שלו ובאמצעים שלו הוא יוכל להביא את החטופים, ובעצם בשביל זה יוסי יצא למלחמה. הגדרות המלחמה שנקבעו על ידי ממשלת ישראל היו החזרת החטופים וחיסול החמאס. שלב א' של חיסול החמאס לא קרה ולהערכתי גם לא יקרה. אפשר לנטרל צבאית אבל לא אידיאולוגית. לגבי החטופים, עובדים על זה, ואתמול ראינו את ההוכחה לכך שכאשר צה"ל רוצה הוא יכול ויודע".
"כואב לי ונכמר ליבי עם נפילתו של לוחם הימ"מ, אבל לוחמים יודעים שכשהם הולכים לשם זו המשימה שלהם גם במחיר דמים היקר ביותר שיכול להיות. אנחנו צריכים להסתכל לדברים בלבן שבעיניים ולחשוב לאן אנחנו רוצים להתקדם כמדינה", אומר הרשקוביץ ומזכיר את המחויבות של המנהיגות בישראל לכלל מיליוני האזרחים בישראל. "את החטופים הייתי רוצה לראות אתמול", הוא מדגיש ומעריך שהניסיון כעת הוא ללכת בשני המישורים במקביל, גם במישור המו"מ וגם במישור הצבאי.
בדבריו מבקר יעקב הרשקוביץ על המונח הכובל את ידי הצבא, מונח 'הבלתי מעורבים', ששוב, גם בשחרור הארבעה, מתברר כבלתי רלוונטי שהרי הם אלה שהחזיקו בחטופים והם אלה שניהלו קרב מול לוחמי צה"ל והימ"מ. "אנחנו שוכחים מהר מאוד את מה שקרה כאן בשבעה לאוקטובר. הזיכרון שלנו מאוד קצר. עד היום נפלו למעלה מ-640 חיילים מעבר לנרצחים במסיבת הנובה ובמקומות אחרים. המחיר כבד מנשוא. תושבי עוטף ישראל לא יחזרו הביתה, תשובי הצפון לא חוזרים הביתה, אז נבנה מדינה מטבריה ועד גדרה, ושם נעצור וכל השאר יהיה מפורז? ועכשיו גם נזוז מאילת כי זה מפריע לחות'ים, וגם נזוז במזרח כי זה מפריע לירדנים? לאן רוצים להגיע?".
הרשקוביץ מביע את תחושת ההשתתפות בכאבן של משפחות החטופים ומוסיף כי טובים ורבים כמו בנו לא יחזרו לאחר שנפלו והם קבורים בבתי העלמין, לגבי החטופים עוד קיים סיכוי להשיב אותם, "אבל יש כאן עוד מיליוני ישראלים שחיים פה, אז יגידו שאנחנו מקריבים? גם בשח אנחנו מקריבים, גם אם זה נשמע קיצוני, אנחנו מקריבים חייל ועוד חייל ועוד חייל כדי לנצח, ולכן צריך ללכת עם הניצחון הזה עד הסוף".
על משמעותו של אותו ניצחון שאליו הוא מייחל, מסביר הרשקוביץ כי מאחר ולא ניתן לנצח אידיאולוגיה, המשמעות היא הכרעת היכולות הצבאיות, הגעה למצב שבו החמאס אינו יכול לירות טילים כפי שהוא עושה היום.
לתפיסתו "אם לא יקרה מה שאני חושב ולא יהיה כאן ניצחון, אנשים הלכו סתם כי סיפרו להם סיפור והקריבו את חייהם סתם. כשאנשים יוצאים למלחמה הם יודעים בדיוק על מה ולמה והם מוכנים להקריב את חייהם למען המדינה ולמען העם. אם לא נעשה את זה המשמעות היא שמישהו רימה את אותם לוחמים ואז המוות הוא סתם. אם רוצים מו"מ אפשר היה לעשות אותו כבר בשביעי לחודש. בשביל מה להיכנס למלחמה? נכון, יש אבידות והן כבדות, וכל אחד הוא עולם ומלואו. זה איום ונורא, אבל אנחנו עם שחפץ חיים וצבא ההגנה לישראל חייב להגן על המיליונים שחיים כאן".
בהתייחס למבט המופנה לפוליטיקאים, אומר יעקב כי כאשר נחקק חוק יום האחדות הוא נכח בכנסת וחשב לעצמו שהגיע הזמן שהפוליטיקאים יחוקקו חוקים המחייבים שפה נקייה ושבראש ובראשונה יחלו את החוק הזה על עצמם, שכן מהם מתחיל הכול.
דברים אלה מתחברים היטב לסרטון ששיגר בנו, יוסי הי"ד, משירות המילואים שלו ובו ביקש מכולנו שלא לומר לשון הרע על עם ישראל ולהישמר מלחזור למאבקי היום שלפני המלחמה, לזכור שכולנו, ימין ושמאל דתיים וחילוניים, יהודים.
"מעבר ללשון הרע, נושא הפילוג שהיה עד השביעי לאוקטובר היה נוראי והוא הרגיש את זה בכל רמ"ח איבריו. חודש או חודשיים קודם לכן נהרג הפיגוע בדיזינגוף בחור בשם אמיר חן שהיה סייר של עיריית תל אביב. יוסי חשב מה הוא יוכל לעשות לזכרו, הגיע אליי הביתה וסיפר שהוא החליט לכתוב ספר תורה על שמו. אמרתי לו, יוסי, ספר תורה זה הרבה כסף. הוא אמר שיש לו 600 תלמידים בבית הספר, כל אחד יביא חמש פחיות ובשנה נסיים את הספר. כשיוסי נפל הדס, אלמנתו, התקשרה להורים של אמיר חן ושאלה אם משיהו דיבר איתם והם אמרו שכן ושאלו במה אפשר לעזור. הדס אמרה להם שהעניין הוא שיוסי נפל ורצינו רק לוודא שאכן זה מה שהיה, והסתבר שספר התורה הזה אמור היה להיכנס לקיבוץ רעים וספר התורה הזה אכן ייכנס לקיבוץ רעים כי זה מה שיוסי התחייב לו".
עוד מספר יעקב הרשקוביץ על ההנצחה לבנו בתלמוד תורה חרדי ומציין כי יש לו פחות עניין בנטיעת עץ או בהנחת אנדרטה או מצבה, ואכן בית מדרש ובית כנסת של תלמוד תורה נקרא על שמו כחלק מהחיבור בין הציבור החרדי לציבור האחר, כך גם נולדה תכנית 'אמץ נופל' שאותו התחיל יוסי עצמו כבר לפני שנתיים ואחותו הובילה אחרי נפילתו יחד עם עיריית ירושלים ובה כל בית ספר לומד על אחד הנופלים ומעביר שיעורים יחד עם בני משפחתו. עשרות בתי ספר בירושלים כבר לקחו חלק בתכנית ותקוותו שהדברים יילכו ויתרחבו. עבור הורי הנופלים הלימוד סביב דמותו של הבן הוא למעשה מעין הקמתו לתחייה עבורם.