אתמול בתזמון מוזר, חתמתי על טופס הארכת התנדבות למילואים . כך כל חייל מילואים בגיל פטור. כל שנה.
אתמול חתמו חברי הליכוד סמוטריץ ובן גביר על הארכת השתמטות, הצביעו על רציפות כמוני.
יש מלא תירוצים וטענות על כך שכלל המפלגות מהאופוזיציה היו חותמות לו רק החרדים היו השותפים הטבעיים שלהם.
כך תמיד היה. זה נכון. הם אשמים לא פחות. אז מה? העולם התהפך עלינו. אנחנו כבר לא בישראל שלפני ה-7 באוקטובר.
הקונספציה שאפשר להסתדר התפוגגה מול המציאות. אי אפשר להסתדר. צריך חיילים. נקודה. תסתכלו מסביב. אתם מנותקים עד כדי כך? אין לכם חיילי מילואים במשפחה? משרתי סדיר שמסכנים את חייהם? אתם לא רואים את כמות הפצועים והחללים?
מעבר לכאב האדיר, יש לזה משמעות. איפה אתם? אתם לא מקבלים דיווחים על העומס המטורף של חיילי מילואים שכבר שמונה חודשים כמעט לא בבית?
לא יכול להיות שלא הצלחתם להציג חלופה ציונית בזמן הרב שיש לכם. שנגררתם וזה פשוט קרה באמצע המלחמה.
אין לנו זמן עכשיו להאבק בכם. אנחנו צריכים להנהיג ולהגן על המולדת, כי אתם התנתקתם מהרוח. אבל זה יגיע. ננצח בזכות הרוח של העם, בזכות התעלמות ממה שמתרחש בכנסת.
אחרי הניצחון יהיו בחירות ועדת חקירה ממלכתית, אתם תלכו, גם אם נדמה לכם אחרת. המילואימניקים יהיו שם. מנהיגים.
נצטרך לתקן כל כך הרבה דברים, לוודא שעולם לא כמנהגו נוהג. לחבק את המשפחות, לכאוב ולשקם את המדינה. אין ברירה אחרת.