
דודו סעדה מארח את חגי לובר במלאות חצי שנה לנפילת בנו סמ"ר (במיל') אלישע יהונתן שנפל בי"ג בטבת בקרבות בחאן יונס כשטיהר בתים ממחבלים. בן 24 בנופלו.
יהונתן - ילד שישי להוריו חגי ותחיה, תושבי בית אל. חגי מספר כי הוא "היה ילד עדין נפש, חולמני, רגוע, שאנן, כל דרכיו בנחת. כבר בגיל צעיר היה לו חיבור ומשיכה לקב"ה, לקודש, לתורה ולמצוות. למד בשומריה - עשה את הבגרות בשבילנו, ההורים. היה לו כישרון מיוחד להתחבר לאנשים, להתחבב עליהם ולרכוש את אמונם".
יהונתן היה תושב יצהר, אברך בישיבת רועה ישראל, נשוי לאביה ואב לנחמן, ולאמציה שנולד חודשיים אחרי מותו.
"שלחנו שישה להילחם", מספר חגי, "ארבעה בנים ושני חתנים. יהונתן עדין הנפש הפך להיות לוחם בכל רמ"ח איבריו, הפך ללוחם עם עוצמות נדירות, חייל בכל רמ"ח איבריו. 'נגביסט' מצטיין. בזמן שיהונתן נפל היו לנו ארבעה חיילים משרתים בתוך עזה. נציגי הצבא שבאו אלינו דפקו שלוש שעות בדלת הבית ולא שמענו אותם. באותו זמן הייתי בחדר עבודה ועסוק בשיווק ההצגה שלי".
הוא מוסיף: "התקשרתי לח"כים להזמין אותם, חלקם כבר ידעו, ולא ממש הבינו איך אני מתקשר אליהם כשבני נהרג הרגע... בערב ירדנו לראות חדשות, ואז אשתי אומרת לי - 'יש חייל בדלת'. פתחתי להם וישר שאלתי - 'מי מהארבעה?'".
"אחרי השבעה השאר חזרו להילחם. קיבלו כוחות מהמשימה לשחרר חטופים, המשימה לנצח, להשמיד את הרוע. בלוויה אחד הבנים אמר בהספד: 'אנחנו לא אנשים פרטיים, ונחזור להילחם ברוע'. אנחנו כמה משפחות שכולות שגרות בסמיכות בבית אל. כשבאים לנחם לא צריך לתת עצות, רק להיות נוכח".
עוד אומר חגי: "אומרים לי שאני נראה חזק. אבל אני בעומק הכאב כל הזמן. מאז פטירתו נהייתי הרבה יותר רגיש, בוכה בקלות, וגם קיבלתי איזושהי אבחנה ברורה בין תפל לעיקר. נדיר שאני מצליח לסיים אמירת קדיש בלי לדמוע. זה לגיטימי לבכות. אני רוצה להיות בכאב, לבכות אותו. יהונתן נוכח איתי כל הזמן. אני נמצא מאה אחוז בכאב ומשתדל להיות מאה אחוז גם באירועי שמחה. משפחות השכול רוצות נחמה, רוצות תקווה. בעצם כולנו צריכים נחמה - כולנו שכולים במעגל כלשהו".
על הפוליטקה הוא אומר: "ממשלת אחדות תקרין על האחדות של העם. זה לא הזמן לבחירות. זמן לאחדות. ואני מדבר על אחדות במובן של מכנה משותף וחזון משותף, על הרצון לחיות פה יחד וכדי שנוכל לחיות פה ולהתמודד עם האתגרים הקשים כל כך שעומדים לפתחינו - אנחנו חייבים לפעול ביחד. כדי לפעול ביחד חייבים שתהיה ממשלת אחדות רחבה, כדי שכולם ידעו שהפקודות מתקבלות בפורום רחב שמייצג קשת רחבה של מגזרים. ואז הממשלה תקבל ממשלה רחבה ושקט ויכולת של כל העם לעמוד מאחורי ההחלטות שלה".
"'בין שני חדרי הלב' זהו ספר חדש, תובנה שהתגלתה לי אחרי שיונתן נפל. של איך לשמוח ואיך לכאוב בעת ובעונה אחת. יש את חדר הכאב הנורא, וחדר השמחה המופלאה. מה שיש ביניהם זו כוונת הלב. אתה מכוון את ליבך, אתה שולט ובוחר איפה להיות, ולפעמים זה חזק ממך וזה גם בסדר", הוא משתף.
לסיום אמר: "תמונת הניצחון שלי תהיה ממשלת אחדות רחבה, עם שמאמין בממשלה, תומך בה ומתוך כך יוצא להשמיד את אויביו. השבויים האהובים חוזרים לביתם. יש שלושה סוגי נחמה: הראשון - איך הוא חי. השני זה איך הוא נפל והשלישי זה מה הוא השאיר אחריו. יש לנו שני נכדים מיהונתן. ב"ה הוא זכה להשאיר אחריו המשכיות, מה שרבים רבים מהחיילים שנפלו במלחמה לצערנו לא זכו. אל תקראו להם יתומים. הם לא אנדרטת זיכרון לאביהם. הם לא מורשת, לא ילדים שנושאים את המסע השכול והכאב והאובדן והחוסר. הם ילדים מתוקים, ילדים חיים ואוהבים ושמחים ורגילים ונלווה אותם כל החיים באהבה. יש מעגלים של נחמה - המעגל החזק והמשמעותי ביותר זו המשפחה".