זו השנאה שמקלקלת את השורה. או שמא זו הקנאה במפעל הישיבות הציוני דתי, שמוביל בחוד החנית של לימוד התורה ושל קיום מצוות התורה של השירות הצבאי כבר עשרות שנים, וכפי שהדברים באים לידי ביטוי בצורה מעוררת השתהות במלחמה הנוכחית.
את הישיבות הגבוהות, ישיבות ההסדר והמכינות של הציונות הדתית צריך להעלות על נס. לחבק, לתמוך, לסייע, לפתח, לשכלל ולתקצב הרבה יותר. בית גידול לערכים, למסירות, להקרבה ולערבות הדדית גדולים כל כך הוא ההשקעה הכדאית ביותר לכל עם חפץ חיים ולכל משקיע רציונלי שמחפש למקסם את התשואה להשקעה.
ומול זה יש אנשים קטנים ואובדי דרך בתקשורת מרעילה שמנסים לפגוע ולקנטר במקום לתמוך, לעודד ולהוקיר.
אבל אצלינו האהבה היא שמקלקלת את השורה. הישיבות נושאות בעול במסירות ובאמונה. מתמודדות עם אחוזי גיוס מילואים אדירים של בחורים, אברכים, רבנים ומנהלים, מעניקות תמיכה ללוחמים ולמשפחותיהם, מתמודדות עם שכול, ליווי וניחום משפחות, ופציעות בגוף ובנפש, מפיחות רוח עוצמה ונחישות בתלמידיהן המשרתים ודרכם בלוחמים והמפקדים כולם.
בין לבין הם יוצאים לרענון, משקיעים במשפחה ומאזנים בין זה לשמירת שגרת הלימוד. ספרא וסייפא למהדרין. וכן, אין להן ראש וקשב לביקורות מציקות ומיותרות. וגם לא ניתן להחיל את כללי השגרה על מציאות של ישיבה במלחמה.
טוב עשה משרד החינוך שקיבל החלטה בראשית המלחמה לא לבצע ביקורות בישיבות המשרתות ולתת אמון בראשיהן ומנהליהן "כי באמונה הם עושים". ההחלטה של כמה פקידים לחדש את הביקורת היא שגויה ונובעת מן הסתם מחוסר הבנה והיכרות עם עולם הישיבות ומחוסר רגישות למורכבות ולאתגר. וזה בדיוק המקום שלנו כשרי ממשלה וכמי שאמונים על המדיניות.
אני גאה לייצג את עולם התורה המפואר של הציונות הדתית, לדאוג לפיתוחו ולפתור בעיות שמתעוררות מעת לעת. אנו מתפללים להצלחתם וניצחונם של לוחמינו ולשובם בשלום אל הסטנדר והגמרא.
יש לנו אהבה והיא תנצח.