חיה מאיר, אימו של רס"ן (במיל') דוד מאיר ז"ל וחברה בפורום הגבורה, התארחה באולפן ערוץ 7 וסיפרה על ההתמודדות עם האובדן בשנה בה איבדה את בנה במלחמה ואת בעלה שנפטר משברון לב.
"הגענו משנה מאוד קשה בתחושות של העם שלנו, השנאה, הכעסים, ואיחלתי לעצמי שנה פשוטה, שגרתית ושקטה. בהושענא רבה התפללתי על זה בהר הזיתים בתפילת ותיקין. דוד הגיע לשם וזו הפעם האחרונה שפגשנו אותו. הכל היה נהדר - עד למחרת", היא אומרת ונשנקת מדמעות.
"אז אני אמא של דוד, אבל גם אמא של המשפחה. אישי לא עמד בצער הזה ועזב אותנו אחרי כמה חודשים והפכתי, בלשון ילדי, להיות ראש המשפחה. אבל בסוף אני לא העניין ואני מאוד משתדלת וחושבת איך נכון לפעול. יש רגעים שקשה מאוד, יש רגעים שיותר קל", מספרת מאיר.
"בשבת שעברה אירחתי את כלתי עם הבן הקטן והייתה לי הנאה גדולה שבמוצאי שבת הנכד לא רצה להיפרד ממני והלכתי מחויכת אחרי שהם נסעו. הילדים והנכדים נותנים לי הרבה כוח ושמחה אבל על כולנו יש השנה צל כבד שנמצא שם כל הזמן", היא מוסיפה.
"על דוד, בננו הצעיר, אני יודעת הרבה דברים שלא ידעתי קודם. מאוד מרגש לקלוט שאלו דברים שהוא דרך כלל הצניע אותם ולא נפנף בהם. אחד מחבריו שישב לידו בבית הכנסת שמונה שנים כלל לא ידע שהוא משרת בסיירת מטכ"ל. דוד התרחק מהכותרת הזו ורצה שיכירו אותו כמו שהוא. דוד זכה לחיות חיים מלאים ומיטיבים ולהודות עליהם. וכאם אני אומרת, שלא כל אמא זוכה שבנה מגיע למקום כזה".
על פעילותה בפורום הגבורה אומרת מאיר: "אני מרגישה שזו החזית שאני יכולה לפעול בה. זה מקום שאני מרגישה שבו אני עושה. כולנו מגויסים השנה בכל מיני צורות לאתגרים שונים. אין לי גם מלים קבועות, אלא אני מדבר בכל פעם מתוך מה שאני מרגישה, חווה ומזהה. אני גם מספרת על דוד - אבל לא רק. זו תקופה שמתרחשים בה דברים גדולים ממש ואין לנו שום פרספקטיבה לקלוט את משמעותם. יש המון שותפים להרגשה שזה לא עוד סבב, זה לא שנסגור פרק ונחזור לשגרה. אני מרגישה את זה ברמה הלאומית ואפילו ברמה האוניברסלית".
לדבריה, "קורה כאן משהו גדול ולי אין את היכולת להבין לאן זה לוקח אותנו. הרי בשנה שעברה הרגשנו רגשות קשים והיו תופעות קשות והייתה תחושה שהכל מתפרק - ובשנה הזו כמה הרגשנו את האחדות, החיבור, העשייה - העם הזה גילה בתוכו כוחות עצומים וגבורה גדולה. אני מדברת גם על שדה הקרב וגם על הרחוב הישראלי. העם שלנו, בתקופה הזו, עלה בכמה רמות למעלה".