1
מדברי ראש הממשלה נתניהו בריאיון שהעניק השבוע לערוץ 14 נראה שבעוד לא הרבה זמן, עניין של שבועות ספורים לכל היותר, צה"ל עומד להודיע שהסתיים שלב התמרון ברפיח ובעזה כולה. כוחותינו יישארו בציר פילדלפי, בציר נצרים ובפאתי רצועת עזה לאורך הגדר, ומשם יצאו מפעם לפעם לפשיטות על מקומות שבהם תאובחן התארגנות משמעותית של חמאס.
אם אכן זו התוכנית, נראה שלמרבה הצער אנו עומדים לקראת סיום דה־פקטו של המלחמה תוך דחיית השגת יעדיה למועד בלתי ידוע, אם בכלל. כוחו הצבאי של חמאס לא יושמד לחלוטין וצפוי להיות משוקם לפחות באופן חלקי. כוחו השלטוני של חמאס ימשיך להישמר והאוכלוסייה העזתית תמשיך להיות כפופה למרותו, מי מתוך הזדהות ומי מתוך פחד ואימה. במצב כזה ספק אם התושבים הגולים יסכימו לשוב לקיבוצים גם לאחר שאלה ישוקמו פיזית.
החטופים ימשיכו להתענות בשבי. חלק מאלה שנשבו חיים עלולים לא לשרוד. אפשר לקוות שמדי פעם יצליחו כוחותינו לבצע עוד מבצע מזהיר ולחלץ שני חטופים פה ושלושה שם. חמאס לא יסכים לעסקת שחרור כוללת, כי החזקת החטופים מגבילה את יכולתה של ישראל לפגוע בו ובראשיו. וגם אם יסכים לעסקה שתכלול שחרור של כל החטופים והגופות, זה יהיה מותנה בהסגת כל כוחותינו מעזה תחת ערבויות בין־לאומיות אשר יבטיחו שגם בעתיד לא נחזור ונתקוף.
הקואליציה הנוכחית בראשות נתניהו כנראה לא תסכים לעסקה כזאת, שמשמעותה חגיגות ניצחון של סינוואר ופגיעה אנושה נוספת בהרתעה של ישראל כלפי כל צורריה במרחב. עסקת כניעה כזאת תוכל אולי להפוך למציאות אם הממשלה תיפול ובמקומה תעלה לשלטון ממשלת מרכז־שמאל שתציב את מטרת שחרור החטופים מעל מטרת הניצחון במלחמה, ברוח סדר העדיפויות שהציג גנץ בראיונות שנתן לתקשורת לאחר פרישתו מהממשלה. נתניהו אומנם מסרב להיכנע, מסרב לעסקה שתכלול את סיום המלחמה תוך השלמה עם המשך קיומו ושלטונו של חמאס. אבל גם הוא לא מציג אסטרטגיה שתוביל אותנו לניצחון ולהשגת מטרות המלחמה.
2
האסטרטגיה הזאת ידועה, הגיונית ואינה תלוית דעה פוליטית. שותפים לה מצד אחד האלוף (במילואים) יפתח רון־טל, פרשן ביטחוני בערוץ 14, ומצד שני איש השמאל תומך אוסלו חיים רמון. אך נראה שצה"ל והממשלה, בעיקר שר הביטחון וראש הממשלה, נרתעים מלנקוט בה. כוחו הצבאי של חמאס יושמד ללא תקומה רק באמצעות כיבוש מלא של הרצועה והמשך המרדף אחר כל מחבל, כל כלי נשק ואמצעי לחימה, כל מנהרה וכל בית מלאכה לייצור נשק, בכל מקום שבו הם נמצאים. לא לכבוש ולצאת ושוב לחזור ושוב לצאת, אלא לכבוש ולהישאר.
ובאשר לכוחו השלטוני של חמאס, הוא לא יפורק כל עוד לא קם שלטון אחר במקומו. כל הניסיונות לארגן כוחות מקומיים כאלטרנטיבה לחמאס נכשלו עד היום, וצפויים להיכשל גם בעתיד. כל הנהגה מקומית שתקום לא תהיה מסוגלת להתמודד עם כוחותיו החמושים והמנוסים של חמאס שיגיחו ממאורותיהם ויפגעו בה. הגורם היחיד שיכול לא להשאיר ואקום שלטוני שחמאס יחזור ויתפוס אותו הוא ממשל צבאי ישראלי. לכן אם אנחנו רוצים להשיג את מטרות המלחמה, אין מנוס מכיבוש מלא של הרצועה, הקמת ממשל צבאי זמני והמשך המרדף עד להשמדתו המלאה של חמאס.
במצב של שליטה ישראלית מלאה גם יהיה קל יותר לעבות את הפריסה המודיעינית ולקבל מהאוכלוסייה המקומית מידע שיסייע לאתר גם את ראשי חמאס וגם את החטופים. וכאשר סינוואר יבין שכוחותינו סוגרים עליו, שבמוקדם או במאוחר כוחו של ארגונו יושמד וראשיו יילכדו, יגברו הסיכויים לכך שהוא ילך על עסקת חטופים שישראל יכולה לחיות איתה, כדוגמת העסקה הראשונה שבמסגרתה שוחררו יותר ממאה חטופים בראשית המלחמה.
3
יש לא מעט סיבות להתנגד למתווה שמוצע כאן ואינו נקי מחסרונות, אבל אין דרך אחרת להשיג את יעדי המלחמה ואת הניצחון ההכרחי לשיקום ההרתעה של ישראל. יש בינינו מי שנואשו מלהשיג את הניצחון הזה. הד לעמדתם אפשר למצוא בדבריו החמורים של דובר צה"ל, שכנראה משקפים את דעת הרמטכ"ל ובכירי הצבא, שלפיהם חמאס זה רעיון ולכן לא ניתן לחסלו. מדובר באמירה אומללה. אולי אי אפשר לחסל רעיון, אבל אפשר להביא למצב שבו מעטים מאוד מאמינים בו ואין להם יכולת להוריד אותו לפסים מעשיים. כל עוד רעיון העוועים הרצחני נותר במחשבתם של אנשים חסרי יכולת להוציאו אל הפועל, הנזק שלו הוא שולי. הרעיון הקומוניסטי ואפילו הנאצי לא מתו, הם עדיין קיימים, אבל לא מסוגלים כיום להזיק כפי שהזיקו בעבר, בהיעדר משטרים חזקים שדוגלים ברעיונות הללו ומובלים על ידם. כאשר דובר צה"ל מפזר אמירות תבוסתניות שכאלה, הרושם שנוצר הוא שבמטכ"ל שלנו, שאחראי לאסון ה־7 באוקטובר, הרימו ידיים ונואשו מלנצח.
4
הלך הרוח התבוסתני הזה חייב להיתקל בהתנגדות גם מלמעלה וגם מלמטה. קודם כול מלמטה – יקומו הלוחמים ומשפחותיהם, אלה ששילמו ומשלמים את מחיר המלחמה בדם יזע ודמעות, וידרשו את הניצחון שהובטח לנו ושלמענו הקרבנו כל כך הרבה. אל מול קולות הייאוש והחידלון, הקול הדורש את הניצחון במלחמה ואת השגתם המלאה של יעדיה צריך להישמע בעוצמה, גם במרחב הפוליטי והציבורי, גם בכלי התקשורת וגם בגדודים, בחטיבות ובאוגדות. גם אנשי הדרג הממשלתי – ראש הממשלה ושרי הקבינט והממשלה, חייבים לדרוש מעצמם ומצה"ל את השגת היעדים במלואם בדרך היחידה שמובילה לכך – כיבוש מלא של הרצועה והקמת ממשל צבאי.
אין ערך רב בהישרדות הממשלה הזאת אם היא לא יודעת להוביל אותנו אל הניצחון. נכון אומנם שכל אלטרנטיבה שאינה ממשלת אחדות תהיה גרועה יותר, אבל זה לא אומר שאפשר להשלים עם מצב שבו ממשלת ימין על־מלא גם מואשמת באחריות לטבח שקרה במשמרת שלה וגם לא מסוגלת להוביל לניצחון. ואם שר הביטחון גלנט לא מבין את זה וממשיך לפנטז על כוחות עזתיים מקומיים שיחליפו את חמאס, אז יהיה צורך לאפס אותו או להיפרד ממנו. בנימין נתניהו, אלי כהן, ישראל כץ, יריב לוין, בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, אורית סטרוק, יולי אדלשטיין – זה עליכם.
סער יכול לתקן
בארגוני מחאת השמאל סימנו את החודש שנותר עד לסיום מושב הקיץ כזמן קריטי שבו יש לעשות הכול כדי להפיל את הממשלה. בהתאם לכך, הם צפויים בשבועות הקרובים להפעיל את כל התותחים ולירות את כל התחמושת שברשותם, חוקית ובלתי חוקית. התבטאויות ההסתה צפויות לשבור שיאים חדשים. על ההפגנות, חסימות הכבישים, ניסיונות ההשבתה ושאר אמצעי המחאה האנרכיסטית המוכרים מימי הרפורמה המשפטית צפויים להתווסף צעדים חמורים חדשים כמו ניסיון לארגן מרד מיסים. גם ניצנים של סרבנות שירות (סליחה, "הפסקת התנדבות") מאורגנת מתחילים להישמע, אם כי ייתכן שהפעם זרם המחאה העיקרי ינסה להיבדל מהם, מתוך ידיעה שבעת מלחמה מדובר בבומרנג הסברתי.
אין ספק שפרישת 'המחנה הממלכתי' מהקואליציה באה כשמן בעצמותיהם של הקפלניסטים והשיבה רוח במפרשיהם. ספק אם הממשלה תיפול כפי שמקווים מובילי המחאה, אבל די ברור שאויבינו ישאבו עידוד כאשר יתרשמו שתם עידן 'ביחד ננצח' וחזרנו למריבות שהביאו אותנו למציאות הרת אסון.
אפשר היה לחסוך את כל זה אם לפחות חלק ממפלגות האופוזיציה היו מגלות אחריות ומצטרפות לממשלה רחבה. במיוחד אמורים הדברים כלפי מי שמתיימרים לעמוד בראש מפלגות ימין – אביגדור ליברמן וגדעון סער. במקום להבין שזו העת לאחריות ולאחדות לאומית, הם חותרים להביא אותנו אל מערכת בחירות שלא ברור מי ישלוט אחריה, אבל די צפוי שהיא תביא את המלחמה אל סופה בלי שיושגו יעדיה.
גדעון סער התיימר לשפר את מערכת המשפט, ובמקום זה מינה יועמ"שית שהיא בינונית בכישוריה אבל שוברת שיאים בדורסנותה האקטיביסטית. הוא מיהר לפרוש ממפלגתו של גנץ כדי לתפוס ראשון את נישת האלטרנטיבה הימנית לנתניהו, אבל מאז הוא מדשדש בסקרים ולא עובר את אחוז החסימה. סער נחפז לעזוב את הקואליציה לאחר שלא צורף לקבינט המלחמה, אבל תוצאות הסקרים מוכיחות שמצביעי הימין לא קיבלו בהבנה את ההשתמטות שלו מתחת לאלונקה.
יש קונה עולמו בשעה אחת. עוד לא מאוחר מדי לתקן, לעשות פניית פרסה ולהצטרף לממשלה. זה יהיה מעשה ראוי ערכית ואידאולוגית, שמן הסתם גם יניב פירות אלקטורליים.
לתגובות: eshilo777@gmail.com
***