לפני כשלושים שנה בעודי תלמיד בישיבת הסדר פניתי למורי ורבי הרב בן ציון פריימן זצ"ל בשאלה שהטרידה אותי. שאלתי האם מותר לי לנהוג לפי פסקי ההלכה של רב גדול ומפורסם ובאותה עת להתעלם מהוראותיו בענייני הנהגת הציבור והמדינה.
תשובתו הייתה שאינני מחויב לקבל את הוראותיו של אף רב בענייני הציבור והמדינה מכיוון שבתחום זה מעורבים שיקולים פוליטיים שאינם הלכתיים טהורים. תשובה זו מדריכה אותי עד היום ואינני רואה עצמי מחויב לאף רב או זרם בענייני הציבור והמדינה.
המהומה שחולל הפולמוס הגדול בעניין גיוס החרדים לא פסחה על הזרמים של הציונות הדתית. אני פוגש חברים שהחיבור שלהם לתורה נעשה דרך הרב החרדי בשכונת מגוריהם ושומע אותם מתבטלים בפני לימוד התורה של הישיבות החרדיות. יש הטועים לחשוב שהמתכונת החרדית המתבדלת מביאה לידיעת התורה ומגינה על עם ישראל. מי שסבור כך איננו מכיר את עולם התורה של הציונות הדתית ואת עוצמתו התורנית. האם עדיף ללכת להתייעץ עם ד"ר לרפואה שלא יצא מכותלי בית הספר לרפואה במשך שנים או עם כזה שעזב את בית הספר לרפואה כדי להתמחות וליישם את לימודיו בעולם האמיתי?
המשנה באבות קובעת: "גְּדוֹלָה תוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהֻנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה דְבָרִים. וְאֵלוּ הֵן… נוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ…"
התורה נקנית למי שנושא בעול עם חברו ולא למי שפוטר עצמו מנשיאה בעול ולכן התורה שלומדים בישיבות ההסדר, המשלבת ספרא וסייפא, היא תורת אמת משובחת. יתרה מזו, לימוד תורה איננו לימוד אקדמי תיאורטי אלא לימוד המביא לידי מעשה ומי שטוען שאי אפשר גם להתגייס להגנת העם היהודי בארצו וגם ללמוד תורה מבזה את התורה ואת זכרם של נופלינו הגיבורים. התורה של סעדיה דרעי הי"ד, אברך בישיבת ההסדר ביפו, או של הרב אלישע לוינשטרן הי"ד, בוגר ישיבת ההסדר בירוחם, לא נפלה מתורתם של בחורי ישיבה חרדים אלא להיפך.
הרב תמיר גרנות הי"ו ראש ישיבת ההסדר "אורות שאול" אמר בשבוע שעבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בעת הדיון בחוק הגיוס, שכבר חצי שנה לא זכה לראות חלק גדול מתלמידיו שנמצאים בשדה הקרב. האם לימוד התורה שלהם פחות חשוב מלימוד התורה בישיבות החרדיות? אדרבא אם לימוד התורה חשוב לציבור החרדי הרי שהיה צריך לעודד לפחות את כל אלה שאינם לומדים בשקידה לשרת בצה"ל ולהקל את העומס הבטחוני מתלמידי ישיבות ההסדר. במקום לעשות כך הקים הממסד החרדי את ישיבות "הנושרים" עבור צעירים שנפלטו מהמסגרות החרדיות ועובדים בשחור. ישיבות אלה דואגות לצעירים הללו לפטור "תורתו אומנותו" על מנת שחלילה לא יתגייסו.
למרות הממסד החרדי אני מרגיש, שיש כבר שינוי ברחוב החרדי ודעות קיצוניות כמו של הרב מאיה נשיא מועצת חכמי התורה של ש"ס, שהצהיר שגם למי שלא לומד תורה אסור להתגייס, אינן מייצגות את כלל הציבור החרדי. יש כבר ישיבות הסדר חרדיות וכולי תקווה שהם יפרחו ויגדלו, אולם עד אז עלינו להזמין כל בחור חרדי שחשקה נפשו בתורה וגם רוצה לקיים את מצוות מלחמת מצווה של עזרת ישראל מיד צר, ללמוד בישיבות ההסדר של הציונות הדתית.
בכל מקרה, בניגוד לתעמולה המושמעת ע"י עסקנים ובעלי אינטרסים, כבר היום יש מסגרות צבאיות שמותאמות לחרדים והצבא יכול ורוצה להקים להם מסגרות נוספות. אולם, על הציבור החרדי ומנהיגיו לנהוג ביושר, ומבלי להסתתר מאחורי אמתלות כגון "למה שההכשר יהיה של בעלז ולא של רובין", לדון עם הצבא בכנות על מנת שיהיה ניתן להגיע לפתרון שיענה כהלכה הן על צורכי הצבא והן על צורכי הציבור החרדי. זה יהיה קידוש השם עצום, שרבים בעם ישראל מייחלים לראותו.