לעיתים רחוקות מאוד אני מרשה לעצמי לחשוף שיחה אישית עם מישהו. העת הזאת הגיעה עכשיו לאור העובדה שהאדם עימו שוחחתי הלך לעולמו לפני זמן רב והנושא נמצא על סדר היום הציבורי.
השופט המנוח יעקב צמח ז"ל היה חבר קרוב של משפחתנו. השופט צמח כיהן כנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים ועמד בראש ההרכב הפלילי. הוא נחשב כבר סמכא בתחום המשפט הפלילי ואף עמד בראש הועדה הציבורית שמונתה לדון בסוגיית החנינות והשחרורים המוקדמים.
בשנת 1996, לאחר שהתמנה לסגן נשיא בית המשפט המחוזי, שוחחתי איתו על סוגיית מינוי שופטים מזרחיים לבית המשפט העליון ותהיתי באוזניו מדוע לא הציעו לו מעולם נשיאי בית המשפט העליון מאיר שמגר ואהרון ברק להתמנות כשופט בבית המשפט העליון. אני זוכר את תגובתו שנצרבה במוחי וכאבה לליבי. "בקושי הם מעכלים שופט מזרחי אחד ואתה רוצה שיעכלו בנוסף שופט שהוא גם מזרחי וגם דתי "?!
בשנת 2001 מונה השופט המזרחי דתי אדמונד לוי כשופט בבית המשפט העליון בתמיכתו של ברק ואולם זה באמת לא משנה את הטענה המהותית של צמח. ראשית, בגלל ששניים או שלושה מתוך 15 זה לא ייצוג הולם. שנית, הטענה איננה פורמלית אלא מהותית.
אין שום משמעות לשופט אחד או שניים שחורגים משורת המקהלה. המאבק של השופט יצחק עמית וסיעתו כנגד כל הצעה שמציע עתה יריב לוין, הוא המאבק על הרוב האשכנזי חילוני פרוגרסיבי בבית המשפט העליון. כפי שאמר השופט פוגלמן בדיון על הסבירות: "כאן מחליטים ברוב" ואת הרוב המלאכותי הזה הם מסרבים לאבד. אין להם בעיה לתת ייצוג לערכים אחרים כל זמן שהרוב נשאר בידיים "הנכונות".
עתה כשיריב לוין מציע את ד"ר אביעד בקשי לכהונה בבית המשפט העליון ואני רואה את התגובות הנזעמות של הכת השלטת בעליון, נזכרתי שוב בשיחה עם צמח.
הם כמובן מסתירים את הסיבה האמיתית להתנגדותם וטוענים שהוא לא ברמה הנדרשת. תזכירו להם, שאהרון ברק הציע לדיין שלמה דיכובסקי להתמנות כשופט למרות שידיעותיו במשפט הישראלי לא היו בתחום מומחיותו כדיין. הוא סירב כי לא רצה להכיר בערכאות שאינן דנות לפי דין תורה.