צריך להתכונן למלחמה. יש סימנים בשטח. יש רמזי מנהיגים. יש איומי אויבים. יש אזהרות ידידים. ואי אפשר להתעלם.
מי שמכין רק את הממ"ד, בקבוקי המים, בטריות ותאורת החירום, לא מבין את המציאות. כבר הבנו שאת המלחמה הזו לא מתדלקים האספקה והחימוש. המלחמה הזו ניזונה מרוח גדולה ועוצמתית.
ולכן צריך להכין לפחות שלושה דברים: צריך להכין מאגרי אומץ אופטימיות ותקווה. לשנן יום ולילה לעצמינו אל מול כל ההפחדות - אנחנו ננצח. אנחנו חזקים יותר. יש לנו יותר חיילים יותר כלי נשק. מטוסים טנקים צוללות יכולות. יותר ידידים בעלי השפעה. פשוט יותר. ולכן אין ספק ננצח את האספסוף.
צריך להכין כוחות לסבול ולשלם מחירים בטווח הקצר. כי רוצים את החטופים עכשיו ושלא יהיו חטופים בעתיד. כי רוצים להחזיר את כל המפונים לבתים שלהם. כי רוצים שקט וביטחון.
ולכן, מוכנים בכאב לשלם מחיר. מוכנים שלא יהיה חשמל ומים תקופה. מוכנים, למחיר כואב ולהקרבה אישית. בלי זה לא נוכל להילחם לא נוכל לנצח. בלי זה נאלץ לשלם מחירים כבדים יותר (ע"ע שבעה באוקטובר).
שלישית, והחשוב מכל: להכין מאגר של אחדות. להפסיק באופן מיידי את הקללות, את חסימות הכבישים, את ההפגנות. את הפגיעה בשוטרים. להגביר למקסימום, אמירות של חיבור של גישור על פערים, של אהבה. אין אפשרות לנצח מלחמה כשאנחנו מסוכסכים, חייבים להיות יחד, כמו אגרוף פלדה. כמו ברזל מותך, כמו שאנחנו באמת.
וגם אם לא תפרוץ, ההכנות לא היו לשווא. הן דרושות לנו כדי לחיות ולשקם. ואולי, ההכנה עצמה תייתר את הצורך במלחמה והיא לא תפרוץ. השגי המלחמה יפלו לחיקנו כפרי בשל, בגלל הפחד של הצד השני מהפסד צורב, כשאנחנו מלאי רוח גדולה.
נעשה ונצליח. היו נכונים.