אדם יחזקאל, שנפצע בתקרית הירי אתמול (שלישי) במצפה יוסף, משחזר בראיון לערוץ 7 מבית החולים את האירוע ומספר על מצבו הרפואי תחושותיו בעקבות הפגיעה.
"אני מרגיש שזה נס שאני חי", אומר אדם ומספר שהקליע שפגע בגופו הגיע סמוך מאוד לריאות. "קיבלתי כדור בחזה. זה היה מפחיד מאוד. חששתי לחיים שלי, למשפחה, לפרנסה שלי, אני מדריך כושר, יש לי אישה וארבעה ילדים. זה פחד כשאתה מוצא את עצמך על הרצפה וחושב איך הם יוכלו להסתדר".
על התקרית עצמה הוא מספר: "היינו בסיור בשומרון, היינו בחומש ואז בהר ברכה. היינו במצפה יוסף, ראינו את כל שכם. היה לי חשש שזה לא בטוח, חשבתי שזה קל כל כך לאויבים שלנו לירות בנו. יש להם מיליון חלונות, אפשר לשתות קפה ולירות בנו, וזה מה שקרה. זה כאב מאוד. הרגשתי פיצוץ בתוך הגוף. הרגשתי שהיד שלי כואבת מאוד. חשבתי שאולי זה התקף לב, אבל כמעט מיד הבנתי שזה כדור".
משתתפי הסיור, הוא מספר, לא ראו הרבה דם על האדמה ולכן לא היו בטוחים שמדובר בירי. "אם לא הבינו איך זה יכול להיות. אמרתי להם שזה כן ירי. הם דיברו אחד עם השני אם זה אמיתי או אולי פיצוץ של טלפון או זכוכית. היה לי קשה לדבר ואמרתי להם זה כדור, תזמינו אמבולנס". את הקליע לא הוציאו בשלב זה על מנת למנוע סיבוך רפואי. כעת הוא מקווה לשוב לשגרה היומיומית ולעיסוקיו הרגילים.
"פחדתי, אבל הבנתי שאני לא מת. אני נושם. הבנתי שאני אהיה בסדר, גם אם לא ברור באיזה מצב", הוא אומר ומציין את התגובה המהירה של כוחות צה"ל שאיתרו באופן מהיר את ארבעת מחבלי החולייה שאחראית לירי.
כדי למנוע אירועים שכאלה בעתיד, אדם אומר, "עם ישראל צריך להיות ביחד. כל קבוצה רוצה משהו אחר ואף אחד לא רוצה להתפשר, ואני אומר שזה כמו קשר של נישואים וכמו בקשר של הורים לילדים, חייבים להתפשר. אני מבין שיש גבולות אבל כל צד חייב לשמוע את השני, לפתוח את הלב ולעבוד יחד כדי לעזור אחד לשני. בנוסף, כל אדם דתי חייב להזמין אדם חילוני לשבתות ולחגים, כי כשאנחנו אוכלים יחד, מדברים יחד, מרגישים טוב יחד יש יותר אהבה כשאוכלים יחד".
"לגבי הערבים, בכל בית ספר ומסגד שמדבר על הרג יהודים והשמדת יהודים הוא לא בית ספר ולא מסגד אלא מכון למחבלים שחייבים לסגור אותו מייד וכל מנהיג שם חייב להיכלא. כל אדם, יהודי או ערבי, חייב לדבר רק על שלום. הערבים חייבים ללמד שזהו, אנחנו חיים פה. שהם יבינו שחייבים להשתלב ולחיות את השלום, ומקום שמדברים בו על אלימות לסגור אותו".
אדם סבור שעל האוכלוסייה הערבית בישראל מוטלת אחריות לדבר בכל מקום על עצירת העוינות והמלחמה, כפי שעושה יוסף חדד. "אם הם לא יעשו את זה אנחנו נשמע רק את הקול של המחבלים. שמענו וראינו שבכל בית בעזה יש את הספר של היטלר ואולי גם בשכם זה מה שקורה. הם חושבים שעל האלימות הזו הם יקבלו שכר בעולם הבא וגם משכורת בעולם הזה. את זה חייבים לעצור עוד היום. כל עוד הם יודעים שהם גם ירצחו וגם יקבלו על זה משכורת לכל החיים, אין להם שום סיבה להפסיק לעשות זאת".