1. תהום עמוקה נפערה, למרבה הצער, בתוך ציבור שומרי תורה ומצוות.
מצד אחד של אותה תהום ניצבים טובי בניה של הציונות הדתית, השופכים דמם ומקדשים את שמו הגדול במסירות נפש עד כלות, למען מצווֹת הצלת ישראל מיד צר, לא תעמוד על דם רעך, יוצא חתן מחדרו וכו' וכו'; ומצד שני של אותה תהום, ניצבים מדושני עונג טובי הציבור החרדי, שבועטים ברגל גסה – כמה צר וכואב לומר זאת - בכל אותן מצווֹת דאורייתא, ומתוך יראת שמים מזוייפת ונימוקים שאינם מחזיקים מים תוך ניתוקם מהקשרם, בועטים במצוות אלה, כאילו נמחקו מן התורה ומספרי ההלכה.
ולא זו אף זו: לא רק שהבטלנים 'אברכי המשי' ה'ממיתים' עצמם באוהלה של תורה, אינם לומדים כלל, אלא שיש ביניהם להיטות עד כדי מסירות נפש 'להמית עצמם' בצפיה במשחקי כדורסל וכדורגל בטלוויזיה, ביציאה לנופשונים מענגים בחופי הכינרת ועוד עיסוקים שאין בינם לבין תלמוד תורה - ולא כלום.
2. ועוד יש לבחורים הללו חוצפה לטעון, שהם-הם, בזכות 'תורתם' (תורת אמת חוגרת שק מול אותה 'תיירה' מזוייפת) ניצל עם ישראל. שהחצופים הללו, מבלי עולם, הינם החיילים האמיתיים של עם ישראל. שהארחי פרחי המתיימרים להיות תלמידי ישיבות ואינם אלא הולכי בטל וחסרי מעש ברחובות, שכל מעמדם החרדי מתבטא בזלילת צ'ולנט בלילות שישי במעדניות של גאולה ובני ברק, הם-הם חיילי צבא השם.
איזו ציניות! איזה חילול השם נורא (שהוא כידוע עבירה שאין עליה כפרה, לא בזה ולא בבא).
וזוהי – געוואלד! - טענתם של המתונים שבהם. הבנתם נכון: היותר מתונים. הקיצוניים שבהם, אנשי 'הפלג' ומקורביו (המכונים בפי המתונים – 'המחבלים'), 'ממיתים' עצמם בתפילות ותקוות ל"ביטולה של מדינת ישראל". אבדה הבושה: השבאבניקים הללו, אוכלי החינם מכף ידה הנדיבה של המדינה, ואין להם קיום בלעדיה, מתפללים לביטולה ומצהירים בראיונות בטלוויזיה על כך בפירוש.
ובתשובה לשאלה שהוצגה לאחד המרואיינים מקרב 'המחבלים', אם הוא מייחל שתקום כאן מדינה פלשתינית, רח"ל, שבה לשיטתם יהיו נתיניה, ניתנה התשובה ש"עדיף שתהיה כאן שליטה של אנגליה למשל"... כאילו שממשלת אנגליה, או 'ממשלת פלשתין', תציף אותם ב'מתנות כהונה' במיליארדי שקלים, שהם מקבלים כאן מכספנו. כאילו ותיקי היישוב לא למדו כאן על בשרם מה זה בדיוק שלטון זר שפעל בארץ הקודש לפני 76 שנה ויותר.
בקיצור, הבחורים המסוממים, הולכים כמו החלילן מהמלין אחר עסקניהם אל תוך התהום, ועוד מעיזים לטעון שהם-הם החיילים האמיתיים ותורתם היא זו שמגנא ומצלא. אבל אם זו באמת אמונתכם, איך אתם מעיזים בכלל להפקיר את משמרתכם בהיכלי הישיבות, ולהימלט אל עולמות ואולמות השעשועים למיניהם? איך אתם מרהיבים עוז לבגוד בשליחותכם ובמקום זאת להשתכשך במי הכינרת ולהסתופף ב'היכלי הכדורסל'? כלום נעלם מכם הדין, שחייל המפקיר משמרתו חייב מיתה ממש ולאו דווקא על דרך המליצה?
3. הציבור החרדי מתקשה, בינו לבין עצמו, לעמוד מול טענות ההבל שבפיו עצמו, בידיעה שהן מנותקות מכל הקשר תורני אמיתי, ואינן אלא סיסמאות נבובות התלויות בשערה במקורות שהוצאו לחלוטין מהקשרם ותוכנם עוות עד לבלי הכר. הציבור החרדי מודע לכך, שיש בסירובו להיכנס תחת האלונקה משום מחיקת מצוות קיומיות מן התורה ועשיית ההיפך מרצון התורה, שהיא תורת חיים ותובעת לוותר על הכל כדי להציל ישראל מיד צר.
יש לו אמנם תירוצים חלולים בשפע, אבל כשאלה נגמרים, עוברים עסקניו ולבלריו לגידופים כנגד הציבור הדתי לאומי: 'הציבור הד"ל', 'הד"לים הגאים', 'הדת הלאומית' וכדומה (ע"ע בעיתונם 'יתד'). וכשגם זה כבר לא משכנע, שולפים את הטיעון הכי אולטימטיבי: הכל נובע משנאת חרדים...
טענה זו הוטחה גם כלפי ידידי אורי הייטנר, עקב ביקורת שמתח על 'דת ההשתמטות' (על משקל הביטוי 'הדת הלאומית' שהמציאו לבלרי ה'יתד'), וזו היתה תגובתו: חילול השם.
"אני אוהב את אחי החרדים ואני מתפלל שיחזרו בתשובה. אני בהחלט מאוכזב מהם אבל מקיים כלפיהם את הציווי 'הוכח תוכיח את עמיתך'.
"מה אני דורש מהם? מה שאני דורש מעצמי ומילדיי. אני כבר קרוב ל-9 חודשים במילואים. בני שירת חמישה חודשים בעזה וקיבל צו לחודשיים נוספים בעזה. האם אני שונא את עצמי ואת ילדיי כשאנחנו מגינים על המולדת? אז למה כאשר אני דורש זאת מהמשתמטים, אני 'שונא' אותם?
"התורה מצווה: 'לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא'. מי שאינו מוכיח את עמיתו, נושא עליו חטא, כלומר הוא בעצם משת"פ של העבריין ונושא בחלק מהחטא. אם איני מוכיח את המשתמט, אני סוג של משת"פ. ואם איני מוכיח את עמיתי, אני בעצם שונא אותו בלבבי, כי איני מנסה להציל אותו מחטאו.
"ולכן, הטענה שקיום הציווי 'הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ' כלפי המשתמטים נובעת משנאה, היא ממש טענה מטומטמת".
4. מצד שני, מי ששותף להשתמטות היא גם החברה הישראלית, שידה קלה על ההדק בשיחרור חסידי דת ההשתמטות החרדית מזה, ובני דת ההשתמטות החילונית, הצפונבונית מתל אביב, מזה.
הנה מה שהעלה השבוע הרב ישראל אהרן קלצקין, בטור שכותרתו 'בגיל 13 הולכים לפסיכיאטר ופטורים מצבא' (בקיצורים המתבקשים):
"אמי ע"ה לא לקחה סיכונים. לכל אחד מבניה, כאשר הגיע לגיל בר מצווה, היא עשתה תור אצל פסיכיאטר. בדרך אליו שאלה, אם יש בלילה רעשים שמפריעים לשינה? עניתי לה: בטח, הגערערס שבפנימיית 'שפת אמת' שממול החלון שרים מארשים, ויש רעשים של החתולים שמחטטים בפחי האשפה של מטבח הישיבה ומייללים מרה, כשהם מגלים שאפילו העצמות שנזרקו, נמצצו על לשדם.
"ואז אמי הצדקנית אמרה לי: פשוט תספר על נדודי השינה ועל הפחדים.
"אני זוכר, שכשנכנסתי לרופא, היא שלפה מסמכים מימי המנדט, שמוכיחים שכבר אבא קיבל פטור משירות צבאי על רקע פסיכיאטרי, והרחיבה לספר על נדודי השינה שלי ועל ה'נערווין' [עצבים מטרידים] של נטילת ידים כל בוקר לסירוגין 8 פעמים ועוד כהנה - והתחילה לבכות. מרוב רחמנות הרופא כמעט לא דיבר איתי. שאל מספר שאלות לקוניות, רשם תרופה וביקש תשלום – וכתב חוות דעת ארוכה ומפורטת לפי תכתיבי אמא.
"כשהתקרבתי לגיל 18, אמא לקחה אותי שוב אל הרופא. הוא כתב חוות דעת נוספת, וציין כי כבר 5 שנים אני מטופל אצלו, מה שכמובן מסיר כל חשד שמדובר בתעלול לצורך פטור מהצבא. משם הכל החליק חד וחלק. אמי שלחה ללשכת הגיוס את החוות דעת בדואר רשום, ואני הוזמנתי פעם אחת לוועדה הפסיכיאטרית שבלשכת הגיוס, שם דיברתי בארמית, וקיבלתי את הפטור בדואר".
אם זה המצב, מה אנחנו רוצים מהמשתמטים? מה יעשה הבן ולא יחטא?