כשהמציאות דופקת בדלת

לפני כמה שנים, בכינוס תורני גדול שהתקיים בעיר שדרות, אמר מו"ר הרב אלישע וישליצקי זצ"ל את הדברים האלה, שעליהם חזר פעמים רבות גם בהזדמנויות אחרות:

"חכמינו זכרונם לברכה אומרים שהמשיח יגיע בהיסח הדעת (סנהדרין צז, א), כלומר, בלי שאף אחד ישים לב. האמת היא שעם ישראל הולך ומתחזק. אך בתקשורת, מסיחים את דעתם של ישראל מן האמת וגורמים לאנשים לטעות ולחשוב שכל מה שיש זה פה רק סכסוכים, מחלוקות ומלחמות.

"היום למשל סיפרו בחדשות על הרבה דברים קשים שקרו כאן. אבל כמה דברים לא סיפרו בחדשות! לא סיפרו שמאות אנשים גיבורים בשדרות וצדיקים באו להתחזק בתורה! לא סיפרו כמה אתם מאוחדים כולכם! לא סיפרו על האמונה הגדולה שלכם בצדקת הדרך ובזכותנו על ארץ ישראל!

"באמת דווקא הכינוס הזה הוא זה שצריך לפתוח את מהדורת החדשות!".

השבוע הופץ ברשתות החברתיות חלק מריאיון שהתקיים לפני כשלושים שנה עם הזמר והיוצר מאיר אריאל ז"ל, שבו אמר את הדברים האלה:

"למעשה אנחנו חיים בעריצות של דיכוי של חופש הדיבור וחופש הדעה, וזו עריצות מתוחכמת במיוחד, שמתחזה כשיא חופש הדיבור וחופש הדעה. בגלל שלאנשים יש נטייה להתכווץ פנימה. הם לא יעלו על מתרסים כל שני וחמישי. אנשים בסך הכול מחפשים את הדרך הקצרה והמהירה הביתה...

"התחכום של העריצות הזאת הוא כה גדול בגלל אמצעי התקשורת והיכולת האינסופית שלהם להשלות אנשים במצב מסוים, שמתחבר אל הצורך המאוד גדול של אנשים להיות מוּשלים, להיות מרומים, ואפילו בגלוי, ויוצר מצב שהאנשים רק ברגעים מסוימים מאוד של פיכחון, מודים שהם חיים במשטר של עריצות.

"רק ברגעים מסוימים מאוד של פיכחון, ורק מעטים. מעדיפים לא לדעת את זה, לא להכיר בזה, כי זה מחייב אותם לפעולה מסוימת. מבחינתי, אם כל המרד שלהם היה מתבטא בזה שהם היו נמנעים מלהדליק את המכשיר של הטלוויזיה, לקרוא עיתון ולשמוע רדיו, הם היו יוצאים ידי חובתם כאנשים אמיצים בעלי עמדה בעולם הזה".

שקר השתיקה

ביום שישי שעבר, שעות ספורות לאחר העימות הטלוויזיוני המתוקשר בין שני המועמדים לנשיאות ארה"ב, שבו נחשף קבל עם ועולם, מה שכל בר דעת כבר ידע מזמן, שה"מלך" (ביידן) הוא עירום, פרסם ד"ר רן ברץ פוסט קצר וחשוב:

"לקח שחשוב להפיק מהדיבייט האמריקני. רואים את התבהלה באגף שמאל של התקשורת שם? ובכן, אין אחד שם שלא ידע שביידן קרס מזמן. אחד.

"הם כולם ידעו, אבל לא אמרו לצרכנים שלהם מילה. מי שצרך את תקשורת השמאל, הולך שולל.

רק עכשיו, כשקשר השתיקה התפוצץ, אחרי שכולם ראו את המצב האמיתי שלו בשידור חי, הם נזכרים לעדכן במצבו ובצורך להחליף אותו במועמד אחר.

"מבחינתי הסיפור המטריד פה הוא ניסיון ההסתרה, ההעלמה והשתיקה בת שנים על מצבו של ביידן מצד אלה שמשום מה קוראים לעצמם 'תקשורת', אבל בעצם הם מתפקדים כפמליה ויחצ"נים של פוליטיקאים בשמאל.

"זה נכון על ביידן, אבל זה נכון על עוד כל כך הרבה דברים, ממשפט טראמפ, דרך מעשי האנטר ביידן, ועד מדיניות חוץ. מי שצורך תקשורת פוליטית, אולי מקבל מסאז' לתפיסת העולם שלו, אבל לא יודע מה המציאות.

"אבל בסוף המציאות דופקת בדלת, אי אפשר לברוח מזה.

"זה נכון בארה"ב, וזה נכון בישראל. וזה לקח שלדעתי תקשורת השמאל כבר לא יכולה ללמוד, כי היא מעבר לתיקון, אבל כדאי לימין ליישם".

כהשלמה לדברי ברץ, הרי לפניכם חתימת המאמר של צ'רלס קוק מהנשיונל רוויו, שתורגם מאנגלית על ידי אתר מידה: "לא מדובר בעניין חד־פעמי. השקר אינו מוגבל לענייני גילו של ביידן ואפילו לא לענייני הבחירות לנשיאות. מדובר בתופעה. אם אתה מוכן לשקר לגבי מצב כשירותו של הנשיא למרות שכולם רואים מה מצב כשירותו של הנשיא, אז תהיה גם מוכן לשקר לגבי כל דבר אחר. האנשים ששיקרו לכם לגבי ביידן יעשו בדיוק את אותו הדבר בפעם הבאה – היום, מחר ובכלל. כולנו צריכים לזכור זאת היטב" (כל שקרני הנשיא, צ'רלס קוק, נשיונל רוויו | 29.6.2024).

איחוד מאבקים

שלוש קבוצות חוברות יחד בפרשת קרח ומנצלות את המשבר הלאומי שעליו קראנו בשבוע שעבר – פרשת המרגלים, כדי לחולל הפיכה שלטונית. "איחוד המאבקים" הזה, מחייב אותנו לשים לב היטב ולבודד כל קבוצה כדי להבין את המניעים שלה. קרח משבט לוי ביקש לעצמו כהונה, מאתים וחמישים מקטירי הקטורת אולי היו בכורים שחשו מקופחים ופגועים שנלקחה מהם עבודת המשכן והקטורת, ולכן חברו לקרח בהתנגדותו למשה.

בלשון זמננו, מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת היו מכונים אולי "אידיוטים שימושיים", שכוונתם אולי הייתה טובה אבל הם בעצם צורפו אך ורק כסיוע לכאוס שחולל קרח. אבל יש מאחורי שתי הקבוצות האלה קבוצה נוספת, שמכל הסיפור הנורא הזה נזכרו דווקא הם לדורות – "וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים יא, ו), וכן "תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם" (תהלים קו, יח). דווקא דתן ואבירם הם אלה שנזכרים לדורות מכל הסיפור העגום הזה. מה האינטרס שלהם?

אחרי חטא המרגלים שביטא מאיסה בארץ כתוצאה מחרדה, מפחד ומחוסר אמונה, הגיע חטא המעפילים שהוביל לניסיון תיקון אך במנותק מרצון ה', מה שמוביל לתבוסה קשה בקרב עם העמלקי. אחרי האנטי־ציונות של המרגלים והפרו־ציונות ה"חילונית" של המעפילים, מגיע השלב הפוסט־ציוני של דתן ואבירם שחותר תחת כל הרעיון הציוני:

"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה. הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר. אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה".

מצרים, בלשון דתן ואבירם היא "ארץ זבת חלב ודבש"! וארץ ישראל היא לא כלום. הכחשה מוחלטת וניסיון להציג את הטוב כרע ואת הרע כטוב. אין אמת. אין מציאות. הכול ספין אחד גדול. דתן ואבירם היו ככל הנראה אנשי התקשורת הפוסט־ציונים הראשונים בהיסטוריה.

דתן ואבירם הם הסמל ההיסטורי לניהיליזם ציני – אובדן ערכים מוחלט, שקרים והכחשת המציאות בשם שאיפות שליטה וכוח. ולכן אולי הקרקע, המציאות עצמה – נשמטת מתחת רגליהם ובולעת אותם. או כפי שכתב רן ברץ: "בסוף המציאות דופקת בדלת, אי אפשר לברוח מזה".

מתוך המאמר שיפורסם השבת בעלון באהבה ובאמונה של מכון מאיר