'זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה'. רבים שואלים, וכי זו חוקת התורה היא זו, והרי אין זו אלא חוקת הטהרה? אלא אומר האדמו"ר מסלונים, בעל 'נתיבות-השלום', הטהרה היא המביאה לדבקות בשכינה והיא, ההיטהרות מהווה כלל לכל התורה כולה.
כי בכוחה לבטל את כוחות הטומאה, שהרי אין ארור נדבק בברוך. על ידי משיב הרוח, השבת הרוח, מוריד הגשם, יורדת חשיבות הגשמיות למקומה, ושריפת הפרה מסמלת את שריפת החומריות ואת ההתנתקות מהחשבתה יתר על המידה.
לכן אומר הכתוב: 'זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה' ולא זאת חוקת הטהרה. כשהגיעו ידיעות על המתחולל באירופה, אמר: 'אם אין בידינו להציל את הגופים הבה נציל את הרוח' את רוח הטהרה שהביא עם-ישראל לעולם.
ובכל זאת, אומר שלמה-המלך החכם מכל אדם, 'ֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה', 'אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי' . כיצד מי החטאת מטהרים את הטמאים ומנגד מטמאים את הטהורים? ותשובת חי העולמים: גזרה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה.
למרות ששלמה-המלך מתקשה, בעל הכלי-יקר, רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, לפני כ- 420 שנה, אומר הסבר המתיישב לכאורה על הלב. וזה הסברו: כך הוא בטבעיות, [בטבע], שכל דבר אינו מתפעל כי אם מהפכו, ולא ממה שהוא ממינו. והוא מביא לכך מספר דוגמאות: היצר-הרע מתגרה יותר בישראל מאשר באומות אחרות, ובתלמידי-חכמים יותר מכולם. [מסכת סוכה נב.].
והסיבה היא שכל האומות הופכיות לישראל ובפרט לתלמידי-חכמים שבהם, על כן הוא מבקש להתגבר עליהם. דוגמה נוספת. סמוך לעלות-השחר החושך מתגבר, כי כאמור, כל דבר מתפעל מההופכי לו. וכן אוכל אינו מתפעל מהטומאה לעשות עליו רושם, עד אשר יבוא עליו מים טהורים, כי אז הטומאה מנסה לנצח את הטהרה ועושה בה רושם.
לכן תערובת אפר-הפרה והמים גורמות, לטמא, להתפעל מהמים הטהורים וכך הוא נטהר, ולכהן הטהור המזה מהתערובת, להתפעל מאפר-הפרה, ולכן הוא נטמא. ואם ישאל השואל, בשביל מה צריך אפוא את אפר-הפרה, נזה מים טהורים בלבד. עונה הכלי- יקר, שכדי להיטהר יש לדעת את מקור הטומאה.
אולם לא רק פרשת עמוקה זאת שלמה-המלך לא השיג, גם פרשיות שהתורה עצמה אמרה את טעמן, נכשל בהם כאשר דרש את טעמם, לפי דעתו. אומר רבי יצחק, במסכת סנהדרין [כא]: מפני מה לא נתגלו טעמי תורה? - שהרי שתי מקראות שנתגלו טעמן, נכשל בהן גדול העולם, הלוא הוא שלמה המלך.
כתוב בדברים [י"ז] 'וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים ', אמר שלמה: אני ארבה ולא אסור, וכתוב במלכים א [י"א] 'וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים' . וכן כתוב בדברים [י"ז] 'רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים', ואמר שלמה: אני ארבה ולא אשיב, וכתוב במלכים א [י"א[ 'וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה 'וגו'.'
כך או כך, דומה כי חסד עשה הקב"ה עם שלמה המלך שההבנה ב'חוקת הפרה' נותרה רחוקה ממנו, בתשובתו לשמה: גזרה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה. כך נותרה מצוה אחת שאין שלמה המלך מקיים מתוך הבנה שכלית, אלא מתוך קיום רצון ה' גרידא.
ובעצם כל חוקי התורה נתנו כדי לעשות רצונו בלבב שלם. אומרת הגמרא בברכות [ יז'] , גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב, שאור שבעיסה ושיעבוד גלויות מעכב. יהי רצון מלפניך שתכניעם מלפנינו ומאחרינו.
אומר הראי"ה בעין אי"ה במקום - האדם יש לו לעסוק בשלימות מצד עניינו הפרטי, ויש לו גם כן לעסוק בשלימות הכללי היינו מצד צירופו אל כלל ישראל, באופן שתצא תועלת רוחנית וגשמית לכלל ישראל ממעשיו... ויהי רצון שתכניעם [את המעשים שאינם מתוקנים, שהם השאור שבעיסה] מלפנינו ומאחורינו, שלא יעכבו, לא את השלמתנו הפרטית ולא את השלמתנו ביחסנו אל הכלל.
ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם, באשר חוקי התורה, מהם משלימים את הפרט בשלימותו האמיתי, ומהם שיסודם שלמות הכלל, ע"כ רק בהיות האדם מוכן להיטיב לעצמו ולזולתו ולכללו, אז יוכל לעשות חוקי רצון ד' יתברך בלב שלם, כי רק אז ירגיש בהרגשה פנימית את נועם התורה הקדושה ומצוותיה.
לרצון להבין את חוקות התורה קדם לשלמה המלך דוד אביו. וכך אומר פעמים רבות נעים זמירות ישראל בתהלים: תחילה מבקש הוא את עצם הרצון, בתפילת אשרי – 'פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן.'. וומשיש בו רצון מבקש הוא לכיילו עם רצון ה' הבא לידי ביטוי בקיום חוקי התורה.
אומרת הגמרא בבא-בתרא שדוד כתב את מזמור קלט שחיבר אדם הראשון, ובין השאר אמר: 'הוריני ה' דרך חוקיך ואצרנה עקב'. 'זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי'. 'תבענה שפתי תהלה כי תלמדני חוקיך'. ועוד. הפסוק 'זמירות היו לי חוקיך', מזכיר את שהיה נוהג לומר החזו"א בבואו לפסוק, 'ליבי אומר לי'. חוקי התורה היו לו כזמירות.
אף אנו בתפילה אומרים שלש פעמים ביום 'פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן'.כשכל תפילה שזורה בבקשה וברצון לקיום רצון ה' על ידי קיום חוקיו ומשפטיו. לדוגמה: במודים דרבנן מבקשים אנו לשמור חוקיך ולעשות רצונך. בברכת רצה נאמר - ואשי ישראל ותפילתם באהבה תקבל ברצון. ותפילה היא במקום קורבנות, לכן אנו אומרים במוסף של ראש חודש, 'שעירי עזים נעשה ברצון', 'ראשי חודשים לעמך נתת... בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון'.
לא הזבח עיקר אלא שמוע לחוקי, לרצון ה', וכדברי שמואל: 'הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים'. ובחנוה אנו אומרים שבימי מתתיהו רצון היוונים היה 'להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך'.
כיול הרצון בו חנן אותנו הבורא בפני רצונו יתברך הוא שנאמר בפרקי אבות [ב,ד]: עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. כדי להבין מהו רצון ה' פעמים יש צורך בשלבים בראיה ובהתבוננות רצון ה', כפי שהיה לבני-ישראל על שפת ים סוף. וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם... וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם... וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה'... וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה', וַיַּאֲמִינוּ בה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.. כי כדי להגיע למדרגת האמונה בה' שזהו רצונו, היה צורך תחילה להכיר בישועה, לראות את מצרים מת. שלב שני. הבנה שזו יד ה' הגדולה. שלב שלישי. יראת שמים. ולבסוף מדרגת ה'אמונה', קיום רצון ה' – 'וַיַּאֲמִינוּ בה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ', בה' ובהנהגה.
עם זאת, הן הגדרת רצון ה' והן הגדרת המונח חוקים רחבות בהרבה. באשר להגדרת 'רצון ה'', אומר הנצי"ב בבראשית [ז,כא], איך נענשו דור המבול, הרי לא נצטוו במצוות? אלא שיש כמה מצוות שחייבים בני-אדם לשומרן מכוח סברת הדת, אף על פי שלא נצטוו עליהן, ולפיכך נענשו. וקדם לו הרמב"ן באומרו שאיסור חמס היא סיבה מושכלת, ואין בה צורך לנביא מזהיר, ועוד שהחמס רע לשמים ורע לבריות.[בראשית ו,יג]. במילים אחרות, מלבד תרי"ג מצוות מחויב אדם לעשות את רצון ה'.
הגם שבספר העיקרים לרבי יוסף אלבו, צומצם הדבר למצוות שיש להם מקור ושורש בתורה, כמו צער בעלי חיים האסור מן התורה למרות שאין הוא נלמד אלא מהרמוז במצות 'עזוב תעזוב עמו', פריקת משא מחמור הרובץ תחת משאו. וכן איסור גידול כלב רע, או העמדת סולם רעוע בביתו, הנלמדים מהרציונל של מצות עשיית מעקה.
ועתה באשר להגדרה הרחבה של החוקים. חוקי התורה אינם רק מצוותיה, אלא המכלול הכולל של חוקות שמים וארץ בנוסף לחוקי התורה. איסתכל הקב"ה באורייתא וברא עלמא. הפרוגרמה של עולמנו, הן של חוקי הטבע והן של כל המצוות, חקוקים בתורה שקדמה לבריאת העולם ואשר על פיהם נברא העולם, כרצון ה'.
חוקות שמים וארץ, חוקי התורה ועם ישראל עצמו, נבראו כמארג עצום אחד. כך הוא בזוהר. וכפי שאומר הנביא ירמיהו [ לג כה] : 'כֹּה אָמַר ה', אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי', גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אשוב [אָשִׁיב] אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים'.
מסביר רש"י - אי אפשר שלא תתקיים הברית שכרתי ליום ולילה להיות בעתם, ואי אפשר לחוקות שמים וארץ ליבטל כאלו לא שמתים, כי אז, גם זרע יעקב ודוד עבדי אמאס וגו''.וכפי שדרשו רבותינו לעניין ברית התורה, שבשביל התורה נבראו שמים וארץ. 'בראשית ברא', בשביל התורה שנקראת ראשית, ובשביל ישראל שנקראו ראשית.
נישא תפילה שנדע לעשות רצוננו כחוקי רצונו, ויתקיים בנו 'ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם'. כי רצון ה' השלם הוא בהיות עם ישראל מאוגד ומקיים מצוותיו באגודה אחת, בארץ הצבי, צבי לשון רצון ה' והארץ הרצויה לו לישראל.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל