הרב ירמי סטביסקי, מנהל תיכון הימלפרב בעבר וכיום מחנך בבית הספר, מסביר בראיון לערוץ 7 את בחירתו להשתתף בהפגנת הקריאה להקדמת בחירות.
את דבריו פותח הרב סטביסקי בהדגשה לפיה בבחירתו הוא מייצג את עצמו בלבד ולא מעבר לכך. "לפי איך שאני קורא את המצב, ישראל נמצאת במצב המסובך ביותר שידענו מאז 1948. אם אני קורא נכון את האתגרים של המדינה הם רבים מאוד מאוד. החות'ים יורים טילים על תל אביב, האיראנים ירו עלינו והדבר הוא חציית רוביקון מבחינתם, אנחנו במלחמה שלא נראה שתסתיים במהרה. האמירה שלי בהפגנה היא מאוד חדה בקריאה לממשלת חירום לאומית".
"נכון שיש כאן אלמנט מסוים של פוליטיקה, אבל דיברתי לציבור בעל עמדה מסוימת ואולי קיצונית לכיוון מרכז שמאל ואמרתי שרק ביחד אנחנו יכולים. האמת לא נמצאת לא בימין ולא בשמאל. אמרתי בהפגנה הזו שיש הסתה גם בשמאל ומול אנשי שמאל זו אמירה אחרת. כדי לנצח צריך ממשלת חירום רחבה ותאריך מוסכם לבחירות", אומר הרב סטביסקי.
לדבריו על הפוליטיקאים למצוא את הדרך לעשות זאת לאחר שממשלות צרות אינן יכולות "לסדר את המדינה כמו שצריך", בעיתות שכאלה, והדברים מביאים לכדי פילוגים ועוד פילוגים. "נכון שזה נוגע בפוליטיקה אבל בעיניי זה נוגע לרוח, מה שתמיד היה חשוב לי ולציונות הדתית, ללכת עם כמה שיותר אנשים".
לשאלה אם אכן ניתן להגיע באופן מעשי לסוג כזה של אחדות כאשר העמדות שונות ומקוטבות כל כך, מודה הרב סטביסקי ואומר שאינו יודע. "יש עולם של פוליטיקה והוא קשה וקשוח וכנראה אני לא מבין בו מספיק, ויש עולם של רוח. הנשיא לינקולן הצליח בתקופת מלחמת האזרחים להכניס את היריבים שלו לתוך הקבינט. כשאני שואל מה האופציות שלפנינו לא נראה לי שיש הבדלים עצומים בין הימין המתון לשמאל המתון. הרי יש כאן מלחמה שנכפתה עלינו, אז למה לעזאזל אנחנו לא עושים את זה ביחד? כל הזמן אנחנו נכנסים לפוליטיקה של הגושים שצריכים לשמור על הקצוות שלהם שלא עושים לנו טוב ברמה הרוחנית".
בעיני הרב סטביסקי השאיפה להגיע לאמצע תואמת את העמדות בהן מחזיק בית הספר הימלפרב בו הוא מחנך. "אמצע לא חייב להיות פושר. אמצע יכול להיות חזק".
"מאז המלחמה לא הגעתי להפגנות וכנראה גם לא אגיע, אבל המחשבה שיפילו את הממשלה ואז תבוא גאולה לשמאל מרכז היא לא נכונה. לא תבוא גאולה מהמרכז שמאל כמו שלא תבוא מממשלת ימין".
לטעמו ולהערכתו הוא עצמו אמנם אינו יודע כיצד ניתן לאחד כוחות, אבל לנוכח אתגרי המדינה הנוכחיים הדבר קל יותר מבעבר. ההתמקדות בסוגיות הקריטיות לכלל אזרחי ישראל מאפשרת שילוב ידיים. "זה אפשרי. נוכל לצעוד ביחד. אם נמשיך בסכסוכים התמידיים הללו, גם אם יפילו את הממשלה, ערך הוויתור הוא גדול גם מבחינה פוליטית וגם מבחינה רוחנית".
על הנגיעה האישית כמחנך בבית ספר ששכל שישה מבוגריו, נזהר הרב סטביסקי מלראות את דבריו כמייצגים את משפחות הנופלים שכל אחת ואחת מהן מחזיקה בעמדות משלה. עם זאת הוא מציין כי כמי שמצוי בקשר אישי למשפחת השכול בשל נפילת ינון הי"ד, בעלה של בתו, וכמי שרואה אבסורד את המצב בו צעירים כשירים אינם מגיעים לשדה הקרב, דבריו בהפגנה היו גם סוג של מחאה נגד התפיסה התורנית לפיה מי שיושב בישיבה נפטר ממלחמת מצווה, לנוכח כל אלה הוא מתבטא בזהירות ועם זאת לפני שנשא את דבריו בהפגנה נועץ בבתו שתמכה בכך.
"כנראה ששמונים אחוזים מתושבי ישראל מסכימים על שמונים אחוזים מהדברים, אז למה לריב על הדברים האחרים?", הוא שואל.
על ההתמודדות כמחנך עם השכול העוטף את המוסד, מספר הרב סטביסקי על ימים כמחנך עוד לפני שהיה למנהל בית הספר במשך 23 שנים וכבר אז נהרגו לו שלושה תלמידים, וכמנהל נהרגו עוד בוגרים רבים, "אני נמצא בשכול של כ-25 תלמידים מעבר לפציעה קשה של שניים מתלמידי ומעל עשרה שנמצאים בתהליכי שיקום. המלחמה היא נושא מאוד אינטנסיבי עבורי ואני משתדל ככל יכולתי לפגוש משפחות שכולות ופצועים בכל שבוע".
"יש לנו מסורת של חז"ל שבה עם ישראל הולך ביחד, גם כשהוא הולך לעבוד עבודה זרה. הפילוגים שנובעים מצרכים פוליטיים נובעים, לא עושים לנו טוב היסטורית ועל זה באתי לדבר. אני לא נגד אף אחד אלא נגד קיצוניות, שפה מסוימת, ואותם שאינם מוכנים להתפשר. אני מבין שיש אידיאולוגיה שלמה של ללכת עד הסוף בכל דבר, אבל אני מגיע מבית מדרש אחר שאומר הליכה עד הסוף זה לרוב לא טוב למעט מקרים מסוימים".
ברוח זו, הוא מדגיש, נכון להתפשר כפי שההלכה נפסקה כבית הלל בשל אותה נכונות להתפשר. "מלחמה לא הולכת להיגמר, עם או בלי עסקת שבויים. העולם עומד להתהפך עלינו. רוסיה אגרסיבית וכך איראן וסין. ההגמוניה האמריקאית כבר אינה כבעבר, ובגלל שהאתגרים גדולים כל כך אנחנו צריכים להתנהל אחרת ולא יכולים להמשיך בלעצבן אחד את השני כך".