אחת הסיבות לצום י"ז תמוז, מעבר לפריצת חומות ירושלים, היא שביום זה "נשתברו הלוחות הראשונים"; משה רבנו יורד מהר סיני, רואה את עגל הזהב ושובר את לוחות הברית.
למרות המאורע הטראגי ישנו מדרש שמתאר שבדיעבד נולד מכאן יתרון: "אמר הקב"ה למשה אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו בהם אלא עשר דברות לבד, ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם מדרש ואגדות" (שמות רבה מו, א).
במילים אחרות, דווקא השבירה של הלוחות הראשונים, אפשרה לכוחות התורה שבעל פה להתבטא. אסון גדול שמכבה את השמש, מאפשר לראות את אורם של הכוכבים.
במפגשים עם קבוצות ברחבי הארץ אני מבקש מאנשים לנסות להגדיר לעצמם יתרונות שצמחו בחייהם בעשרת החודשים האחרונים מאז פרוץ המלחמה.
התשובות מפליאות אותי כל פעם מחדש: החל מכאלה שהמלחמה גרמה לשינויים חיובים במצבם הכלכלי או החברתי; המשך במשפחות ובזוגות שמצאו בעצמם כוחות עמידה שהם לא שיערו על קיומם; וכלה באנשים ששירות מילואים ארוך הגדיר להם ולמשפחותיהם חיבור למשהו גדול ומשמעותי.
אנו לא מבקשים את שבירת הלוחות. אנו צמים בי"ז תמוז כדי לכפר על כך. אבל בדיעבד, מתוך הכאב, צומחים לוחות שניים.
הרע יעבור, הטוב יתגבר. בעזרת ה'.