נאום חיינו. קורא את התגובות השליליות הכל כך צפויות מראש, של אנשים מהאופוזיציה, לנאומו הנפלא של ראש הממשלה בקונגרס (חרפה, נאום חלול, מניפולציה).
מזכיר לעצמי: אפשר להתפעל מחמ"ל הנתינה של אחים לנשק, למרות קידום סירוב הפקודה. אפשר למחוא כפיים לאחוז המפליא של תורמי כליה מהישוב יצהר, למרות ההתנגדות להתיישבות מעבר לקו הירוק.
אפשר להודות מקרב לב על שרות המדינה המסור וארוך השנים של פרס ורבין, למרות היותם אדריכלי אוסלו. אפשר להשתאות מהחסד ואהבת התורה בקרב החרדים, למרות התנגדותם לשרות בצה"ל.
כי כשאני משבח את היריב הפוליטי, אני לא מקטין את עצמי. להיפך, אני מגדיל את עצמי.
כשאני מוצא נקודות אור אצל החולק, אני לא מחליש את דעותיי. אני הופך אותן לענייניות ובהירות. זה לא 'מנרמל' אותו. זה מנרמל אותנו. זה הופך את האויר שאנחנו נושמים, לנקי יותר, ישר יותר, מוסרי יותר.
אז תודה לך, אדוני ראש הממשלה. פשוט תודה.