1. רצה המקרה, שדווקא בשבוע הזה, שבסיומו קוראים את פרשות מטות (ומסעי), שבה מגדירה התורה את תרבות ההתחמקות מחובה כלל-ישראלית בתואר הנקלה "תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים"; דווקא בשבוע זה הלך והחריף מאבקו של המימסד החרדי כנגד מאמציו של הרב החרדי דוד לייבל, להצלת 'חברת הלומדים' ומניעת נפילת ה'חלשים' שבתוכה לזרועות החילון.
אכן, הפוך על הפוך: דווקא התנגדות המימסד החרדי הרשמי לגיוס הציבור החרדי, ודרישתו לפטור גורף לכל אשר בשם חרדי ייקרא, גם אם הוא בגדר שבאב'ניק ומבלה עולם, שכל חרדיותו מתבטאת בחולצתו הלבנה וכיפת הקטיפה השחורה – דווקא היא מסכנת את החבר'ה האלה ושולחת אותם למלתעות החילון.
החשש הזה, שבהיעדר מסגרות חרדיות למהדרין יגיע השבאב'ניק ליחידות הרגילות שבהן יתחלן, הניע תלמיד חכם חרדי שאין עוררין על גודל למדנותו ורוחב פעילותו הציבורית היעילה, הרב דוד לייבל, ראש ישיבת תורה ודעת וראש רשת הכוללים על שם רבי עקיבא איגר, להציב ראי מול הציבור החרדי, ולהזהיר: האיסור הגורף על כל חרדי לשרת את עמו – הוא-הוא שיוביל להתחלנות בשיעורים משמעותיים.
2. קראתם נכון: דווקא ההתנגדות הגורפת תגרום לכך שיימצאו לא מעט "אלה שאינם בנויים לעמוד בסנקציות כלשהן", כלשון הרב לייבל, "וסופם שיתגייסו לצבא", ויפלו לזרועות החילון!
כיצד בולמים מצב זה שממנו חושש הממסד החרדי?
הנה הפתרון שאליו חותר הרב לייבל: שיתוף פעולה יד ביד עם בכירי צה"ל, להקמת חטיבה חרדית למהדרין, שכל ראשיה, שריה ויועציה, מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וגו', יהיו חרדים בתקן מלא: המח"ט, הסמח"ט, המגד"ים והמפ"אים ואפילו הטבחים, הנהגים, הרס"רים וכל שאר אנשי הסגל הפיקודי, ללא שום יוצא מהכלל. בחטיבה זו ייקלטו כל אלה שאינם מסוגלים 'להמית' עצמם באוהלה של תורה.
מפני שאחרת, במצב של השתמטות גורפת, מזהיר לייבל, יוטלו סנקציות כלכליות כבדות מנשוא על כל המגזר, ואלה יאלצו רבים לוותר למען הקיום הפיסי על ה'השקופע' ועל 'האידיאה החרדית' לטובת הגיוס, כדי ליהנות מטובות ההנאה הכלכליות שמעניק השירות בצבא. ובמלים הלקוחות מעולם הג'ונגל התחבורתי: עדיף להיות חכם מלהיות צודק.
3. הנה דבריו של הרב לייבל, באיגרתו משבוע זה: "המצב לאחרונה הוא, שישנם בחורים שלא השתלבו בישיבות קדושות ועוסקים בעניינים אחרים. ואנן סהדי (תרגום: ואנחנו מעידים), שכל אותם בחורים לא ייאותו להטות שכמם למעצר או שלילת זכויות כלשהי, וסופם שיילכו למסגרות לא מפוקחות".
למען אותם בחורים 'חלשים', הקים הרב לייבל מוסדות חרדיים שבהם לומדים מקצוע מפרנס, בעיקר בתחום המחשבים, לצד לימודי הלכה ואמונה, "כדי להכינם לחיי המעשה בלומדם מקצוע ראוי מתוך השקפה יהודית של בני תורה".
הצלחת מהלך נחשוני זה, הניעה את ההמשך: "וגם השתדלנו, לפעול בתחום זה של הצבא, עבור אלה שאינם בנויים לעמוד בנסיונות של סנקציות כלשהן וסופם שיתגייסו לצבא; [ולמענם צריך] שיהיה להם שם מקום שיחזק אותם ויאפשר להם חיים לאור ההלכה עם קביעות עתים לתורה לצד השירות הצבאי, באופן שיישארו יהודים נאמנים לתורה ולתעודה. בברכת התורה, בשמחה ובתקווה ובמרץ לעוד עשייה, דוד לייבל".
4. מיותר לציין שפעילותו של הרב לייבל, שנועדה – הפוך על הפוך – לשמור על המשך קיומה של 'חברת הלומדים' מבלי לפגוע בזכותו של כל אברך להמשיך לימודיו, היתה לצנינים בעיני הממסד. עיתון הליטאים 'יתד נאמן', שפך עליו אש וגופרית: "מתריס בטענות כזב ושווא... שכל השקפותיו הן רוח רעה וזרה בכרם בית ישראל, וכל יוזמותיו להזיק והם סכנה לעתיד עולם התורה".
ולא נחה דעתם של יריביו עד שאירגנו השבוע הפגנה של עשרות מקנאי הפלג הירושלמי, תחת ביתו של הרב לייבל ברחוב רבן גמליאל בבני ברק, שצרחו לעברו: "בוגד, שפל, מסית ומדיח, תעזוב אותנו".
5. מה בעצם מניע את ההנהגה החרדית לצופף שורות בהתנגדותה לגיוס? וכי אינה מבינה את הסיכונים שבהתבצרות הזו? וכי אינה חוששת מן הנזיפה החמורה של משה רבינו כנגד בני גד ובני ראובן? ומה עם מצוות 'לא תעמוד על דם רעך'? וחובת ההתגייסות הטוטאלית לעזרת ישראל עד כדי יציאת חתן מחופתו וכו'?
דומה שהמענה לכך טמון בטור המחכים של חיים לאוסתריה, בוגר ישיבת באר התורה וכיום סטודנט לתואר שני בגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית, בכתב העת החרדי האיכותי 'צריך עיון'. הוא תוהה: 'גזירת גיוס או מלחמת זהות?', והוא משיב:
"התנגדות ההנהגה הרבנית לגיוס, גם כשמדובר בבחורים שאינם לומדים, מבוססת על החשש מאובדן הזהות החרדית". ומכאן צצה השאלה הרטורית: "האם אין ביכולתנו לשמור על הזהות החרדית גם ביציאה מעבר לכותלי בית המדרש?"
לאוסתריה גורס שהכל נובע ממלחמת הזהות החרדית: "לא ההלכה, דקדוק מצוות, מדי זית, מפקדים או מנות בכשרות עם הידור כזה או אחר, מהווים מכשול משמעותי לגיוס חרדים. מה שמונע גיוס, הוא בעיקר נושא הזהות... 'בן תורה' אינו היום מי שסיים ש"ס ושולט במפרשים, אלא בעיקר בחור שרשום בישיבה, שלמענו תעשה ההנהגה החרדית הכול, על מנת שיישאר שם ולא יאבד את זהותו החרדית... ההשתייכות למסגרת הפכה למעין תווית חברתית ותרבותית המעניקה זהות ומעמד בקהילה החרדית, ללא קשר הכרחי לרמת המחוייבות האישית ללימוד התורה. החשש אינו מביטול תורה אלא בעיקר מאובדן הזהות. מבחינת הרבנים, כל בחור חרדי שהולך לצבא משנה מסגרת, כאשר החרדיות, בסופו של יום, היא מסגרת חברתית שמתבססת על היבדלות והבניית זהות ייחודית. יותר משהישיבות הן מקום לימוד, הן מסגרת להסללת צעירים להישארות בתוך הקהילה והנצחת הניתוק מהחברה הישראלית".
ומסכם הכותב: "[אבל] מאז ה-07.10 מדינת ישראל מתמודדת עם מספר אתגרים, שחלקם נדחקו לפינה כבר שנים וכעת אנו נאלצים להתעמת איתם ישירות. נושא הגיוס, שכבר עלה במרוצת השנים שוב ושוב, מעמיד כעת במבחן לא רק את החברה הישראלית, אלא בעיקר את החברה החרדית. האתגר האמיתי טמון ביכולת ליצור מודל של זהות חרדית עמוקה יותר, עם גדרות רחבים יותר שיכילו גם את הבוחרים לצאת מכותלי בית המדרש ולשלב תורה, עבודה וצבא".
הוא אשר אמרנו כבר בעבר: יש התפכחות איטית, ע"ע הרב לייבל והסטודנט חיים לאוסתריה, אלא שהיא למרבה הצער איטית מדי ואינה עונה על הצרכים המיידיים של ביטחון ישראל.