אחותו של החטוף אוהד יהלומי: 'הוא בחר להגן על משפחתו'

איילה, אחותו של אוהד יהלומי שנחטף לרצועת עזה, מציינת בריאיון לערוץ 7 300 ימים בהם אחיה בשבי חמאס.

"זה יום קשה, לא מאמינה שהגענו ליום הזה", משתפת יהלומי. "אני חרדה על מה שהולך לבא. לא יאומן שעבר כל כך הרבה זמן ואוהד ועוד 114 חטופים נמצאים בשבעה באוקטובר, מייחלים לעבור לשמונה באוקטובר".

על יום החטיפה מספרת כי מדובר ב"סיטואציה בלתי אפשרית ולא הגיונית בשום קנה מידה הומני ומוסרי. אוהד גר בניר עוז עם אשתו ושלושת ילדיו באותו הבוקר - לא משהו שהוא לא שגרתי, לצערי הם קמו לקול אזעקות ונחיתות טילים - אבל מהר מאוד הם הבינו שמשהו אחר קורה".

"לאט לאט הם התחילו לשמוע קולות בערבית בחוץ 'איטבח אל יהוד' ו'אללה הוא אכבר' ומהר מאוד הם הבינו שיש מחבלים מסביב לבית. אחר כך הובן מה קנה המידה וכמה מאות מחבלים נמצאים בתוך ניר עוז".

"אוהד בשלב מסוים, מכיוון שדלת הממ"ד לא נסגרה, הוא בחר להגן על המשפחה שלו מחוץ לממ"ד. סגר רק עליהם את הדלת מתוך מחשבה להגן עליהם. בשלב מסוים פשוט פרצו מחבלים לתוך הבית ירו באוהד, פצעו אותו בגפיים, ביד ובירך וברגע שהם הכניעו אותו והוא התיישב על הרצפה, הם פתחו את דלת הממ"ד, שם היו אשתו בת שבע ושלושת ילדיו".

עוד מספרת: "בת שבע ניסתה להוביל את הילדים לייצר איזו מהומה כדי שישמעו כוחות ביטחון בחוץ. בשלב מסוים המחבלים איבדו את הסבלנות שלהם למעשה המחבלים איבדו את הסבלנות שלהם והוציאו את הקלצ'ניקובים, שלפו עליהם רובים ואמרו להם - 'אתם באים איתנו לעזה'".

"לאורך כל הזמן הזה בת שבע שאלה את אוהד שתרגם לה. כשמוציאים את בת שבע והילדים מהממ"ד הם רואים את אוהד ששרוע על הרצפה, שותת דם, בהכרה מלאה, הוא מדבר איתם, אומר להם שהוא אוהב אותם ואומר להם שהם רוצים לקחת אותם לעזה וביקש מהם לעשות מה שהם אומרים להם".

"בת שבע בחשיבה מאוד מוראלית, מחליטה לשים את התינוקת שהייתה רק בת שנה ושמונה חודשים, לשים אותה על הברכיים של אוהד, מתוך חשיבה שלא יקחו תינוקת לתוך עזה. המחבל האחרון שיצא לקח את התינוקת בידיים וזו הפעם האחרונה בעצם שאוהד רואה את המשפחה שלו".

בשלב זה יהלומי מספרת כי "העלו אותם על שני אופנועים, על אופנוע אחד את איתן והתינוקת, על אופנוע שני את בת שבע עם יעל - הבת האמצעית. התינוקת התחילה לבכות ולצרוח וזה מה שהציל אותה. המחבל העביר אותה לבת שבע. הם התחילו לנסוע ברחבי הקיבוץ, איתן היה לבד על האופנוע עם מחבלים סביבו ובת שבע עם שתי הבנות על אופנוע נוסף והם ראו תופת".

"הם יצאו מהשער האחורי של הקיבוץ, בסך הכל שני ק"מ מגבול הרצועה, סביב ה-200 מטרים מהגדר מגיח לפתע טנק שגרם לאופנוע של הבנות ובת שבע ליפול ובחלון הזדמנויות מאוד צר להציל אותה ואת הבנות בעוד היא רואה את אוהדי הבן שלה בן ה-12 נחטף עם מחבלים לרצועת עזה".

על הימים של אחיה בשבי אומרת כי "אוהד אדם מאוד כריזמטי, מאוד חזק, כשאני חושבת על כל מה שהוא עובד, הדבר היחיד שיכול להקשות עליו זה חוסר הידיעה בנוגע למה שעלה בגורל משפחתו".

עוד אומרת כי "תקווה יש תמיד. אין ציפייה בשביל לא להתאכזב. זה מאוד קשה, אנחנו ברכבת הרים של 300 ימים, אבל התקווה קיימת".