ושוב מדינת ישראל נמצאת ב"תקופת ההמתנה". ממש כמו בימים שלפני מלחמת ששת הימים עת כל מדינות ערב בהובלת מצרים, תחת שלטונו של ג'אמל עבדול נאצר, איימו לזרוק את כל היהודים לים.
כאז גם היום. חמאס, חיזבאללה, איראן, עיראק, חות'ים, סוריה, הפלסטינים ביו"ש, ערביי ישראל, כולם גם יחד עומדים לכלותנו, לא רק בדיבורים אלא גם במעשים שנעשו בפועל.
ומדינת ישראל ב"תקופת המתנה". ממתינים לטילים מאיראן, ממתינים לטילים מלבנון, ממתינים לטילים מעזה, ממתינים לטילים מתימן, ממתינים לטילים מעיראק. ממתינים לפלישת כוח רדואן מלבנון וכוחות עיראקיים ממזרח. פשוט ממתינים כמו ברווזים במטווח.
אז די להכלה, להבלגה ולהמתנה. די להגיש את הלחי השנייה אחרי שחטפנו סטירה מצלצלת ונוראית בלחי הראשונה.
בפשטות ובחוכמתם הרבה הבינו חז"ל את המובן מאליו כי: "הבא להורגך השכם להורגו".
פשוט כך. כשמאן דהו מכריז מעל כל במה שרצונו להשמיד את ישראל ולזרוק אותנו לים, הדרך היחידה היא לא להבליג, לא להכיל ולא להמתין. ברור לנו שאין להם שום כוונה להפוך את הטילים לאגרטלים. עלינו לפעול ממש כמו שאמרו חז"ל - השכימו להרוג אותם!
איננו רוצים לשמוע שוב את הרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט מסביר בפברואר 2016 כי: "צה"ל לא יכול לדבר בסיסמאות, כמו 'הבא להורגך השכם להורגו', אני לא רוצה שחייל ירוקן מחסנית על נערה עם מספריים".
איננו רוצים לראות שוב מחבלים מלבנון או מעזה מתקרבים אל הגדר, נכנסים מבלי מפריע לתוך ה"פרימטר" ויורים מטווח אפס מבעד חרך ירי בגדר ורוצחים את הלוחם בראל חדריה שמואלי הי"ד.
אנחנו רוצים לראות מפקדים כדוגמת מאיר הר-ציון, שעליו אמר משה דיין כי הוא החייל הטוב ביותר בצה"ל, יוצאים שוב לפעולות התגמול. ממש כמו במבצע "כפפות משי", לאחר שנורו למוות שני חיילי צה"ל על ידי שני מסתננים באזור בית גוברין, יצא מאיר הר – ציון עם עוד שני לוחמים, צעדו 21 ק"מ לכל כיוון לעומק חברון, הרגו שלושה אזרחים ומפקד במשמר הלאומי ו"הכו מכה שעוררה הד והטלת פחד על תושבי חברון".
איננו רוצים לשמוע ממנהיגנו לאורך השנים על הבלגה והכלה של אלפי טילים מהדרום, מהצפון וממזרח על מדינת ישראל ואזרחיה. על העברת מזוודות של כסף כדי לקנות שקט, על הכלת מחבלים בג'נין ובטול-כרם שמסתובבים לאור היום חמושים ומוכנים לתקוף את ישראל.
אנחנו רוצים ליישם את דברי זאב ז'בוטינסקי שפורסמו ברשימה שראתה אור בעיתון 'הירדן' ביום ה-12 ביולי 1936, תחת הכותרת 'הבלגת הישוב עד מתי?' אשר כתב: "הזכרתי לעיל את המלה "הבלגה". מילה נדירה: לא שמעו אותה קודם לכן בעברית החדישה, היומיומית בארץ ישראל. דומה, שמילה זו היא כעת הנפוצה ביותר והשנואה ביותר בארץ ישראל. ה"הבלגה" היא מרה ומסוכנת".
איננו רוצים להכיל את התנהגות הפרקליטות באכיפה הבררנית שלהם, את המשטרה הצבאית והפצ"רית שמעלה בדעת להנחות להתקשר למחבלי נוח'בה שרצחו ואנסו כדי לברר איך התנהגו אליהם בתקופת מעצרם, וגם לא את בג"ץ שמאפשר זכות עמידה לרשות הפלשתינית שמממנת רוצחים.
אנו רוצים מערכת משפטית שתרצה ותדע בראש ובראשונה לגבות את הלוחמים. שתדע לאכוף את החוק באופן שוויוני, ולא לשמוע אמירה נוראית וחסרת אחריות שיצאה מפיה של היועצת המשפטית לפיה: "אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר". זה מתכון לאנרכיה.
איננו רוצים ראש אמ"ן שחצן ויהיר שקבע ללא כל ביסוס שהחמאס מורתע, וב-7 באוקטובר בשעה 03:21 כשצלצל הטלפון של אותו ראש אמ"ן אהרון חליווה, שהיה אז בחופשה באילת, ובה עודכן על ההתרחשויות ברצועת עזה, הוא לא התרגש, וחזר לישון.
אנחנו רוצים ראשי אמ"ן כמו אהרן יריב שבעקבות חסימת מיצרי טיראן ב - 1967 אמר: "אם ישראל לא תגיב על סגירת המיצרים - לא יהיה עוד כל ערך לאמינותה ולכושר ההרתעה של ישראל. מדינות ערב יפרשו את חולשתה של ישראל כהזדמנות מצוינת להתנכל לביטחונה ולעצם קיומה".
איננו רוצים רמטכ"לים כמו בני גנץ שבעת מבצע צוק איתן אמר: סיכנתי את חיילי גולני-למען חיי אזרחים ערבים.
אנחנו רוצים רמטכ"לים כמו רפול שאמר לחייליו: "כשאתה שם, אתה הרמטכ"ל בשטח. מה שאתה עושה אני חותם לך עכשיו. אתה מקבל ממני גיבוי כי אתה שם.. אני צריך להחזיר את החילים האלה הביתה שלמים".
איננו רוצים לשמוע יותר מה שאומרים ישראל זיו, עמוס ידלין, עמוס מלכא, עמוס גלעד, גדי שמני, תמיר היימן ודומיהם שאר פרשני הקונספציה ,אשר ללא בושה חורכים את אתרי החדשות השונים ואומרים ההפך, לגמרי ההפך, ממה שאמרו אך ימים לפני האסון הנורא שפקד את ישראל בשמחת תורה תשפ"ד.
אנחנו רוצים לשמוע את האמת, לקבל את העובדות כמות שהן בלא שיהנדסו לנו את התודעה.
אז די ל"שקט יענה בשקט", די ל"הכלה", די ל"הבלגה", די ל"המתנה". די להיות ברווזים במטווח אשר ממתינים לכדור שיפגע בהם. אנחנו רוצים אפס טילים על ערי ישראל, אפס חוסר בטחון בגבולות הצפון והדרום כדי שהתושבים יוכלו לגור שם בבטחה ואפס טרור מצד ערביי יו"ש וישראל.
הבה ניישם את הדברים הפשוטים, הברורים והצלולים כל כך של חכמינו - "הבא להורגך השכם להורגו".
עו"ד יצחק לקס הוא אב ללוחמים המשרתים במילואים