כולנו אוהבים את חיילינו. כולנו יצאנו מגדרנו לפנק את חיילינו באוכל, בכביסה, בטרמפים. כולנו התרגשנו עד דמעות מסרטוני המילואימניקים שחוזרים הביתה ומחבקים את האישה/הילד/ האב/האם, כולנו מחאנו כפיים לפצועים ועמדנו עם דגל בצער עמוק תוך מתן כבוד לנופלינו. היה פה קונצנזוס מקיר לקיר.
אבל, לאחרונה, כיוון שסיום המלחמה בושש לבוא כנראה החליטו גופים מסוימים להתנהג כאילו המלחמה הסתיימה ולחזור לפרקטיקה המוכרת שמסכנת את חיילי צה"ל . כך הוחלט בפרקליטות המדינה לעצור אזרחים גיבורים, אנשי מילואים שבשבעה באוקטובר ירדו לעוטף בידיים חשופות והצילו חיים, בחשד ש"רצחו" מחבל נוח'בה.
במקרה אחר, יצאו שופטי בית המשפט העליון מהאולם בעת שמשפחות שכולות, הורי נופלים הביעו מחאה כנגד ארגוני שמאל קיצוני שעתרו לבג"צ בדרישה לשפר את תנאי כליאתם של מחבלי הנוח'בה. והשיא שהציבור כבר לא יכול היה להכיל, הוראתה של הפרקליטות הצבאית על מעצרם של חיילים ששמרו על אותן מפלצות נוח'בה באשמת התעללות במחבל. פה פקעה סבלנותו של הציבור מול הפגיעה בכבודם וחירותם של החיילים שעושים את העבודה הכי כפויית טובה בעולם והוא הגיע בהמוניו לבסיס בו שהו והביע את מחאתו.
בשלב זה נוצרו סדקים בקונצנזוס ולעומת רוב העם שמבחינתו לפני הכול יש לתמוך בחיילים ואחר כך לחקור ולברר אם נעשו דברים חמורים, מיעוט אנין דעת שאיבד את צדקת הדרך עמד מול דילמה: מה גובר על מה? הכרת הטוב כלפי החיילים או המחויבות לאליטות? האם לצדד בחיילים ולזעוק על העוול שנעשה להם? למחות על פריצת רעולי פנים למחנה שדה תימן והשפלת החיילים ואיזוקם מול האסירים? או לבחור באליטות. לצקצק ולהסתייג ולדבר על מדינת חוק, מוסר, צלם אנוש ועוד כהנה וכהנה ביטויים שפרושם הפניית גב לחיילים שעושים מאות ימי מילואים על הגנתם של אותם כפויי טובה. הם בחרו באליטות.
גם בדרן מוכר שמאז פרוץ המלחמה עומד לימין החיילים ומסייע להם כלכלית, מילא פיו מים מול העוול הזה וכתב משהו מעורפל על שורפי אסמים. מעניין, לפני שנה כשהקפלניסטים ליטרלי שרפו אסמים כשפנו למשקיעים למשוך את השקעותיהם מישראל, עשו הכול להורדת דירוג האשראי של ישראל, והשביתו את המשק, אז הוא שתק. כנראה שזו אהבה התלויה בדבר. בטל הדבר – הקונצנזוס, בטלה האהבה.
רב מוכר הביע זעזוע מפריצת הציבור המתקומם לבסיס צבאי בעוד שמעולם לא אמר מילה על פריצת קפלניסטים לתחנת משטרה בדרישה לשחרר מפגין מתפרע. סטנדרט כפול? צביעות? מה פתאום. יש אנשים שלא צריכים להיות במעצר. כך קבעו "האנשים הנכונים". לשאלתכם מיהם? אז קיבלתם תשובה: המפגין ששייך לאליטה הכלכלית, שוחרר מיד.
וכדי להוסיף ביזיון על עוול התברר שחוקרי מצ"ח יוזמים פניות למחבלים ששוחררו לעזה (זו סוגיה נוספת הטעונה בירור) ומתעניינים אם יש להם תלונות על תנאי המאסר?! הבנתם את זה? תלונת המחבל מהווה בסיס לחקירה.
מישהו ירד מהפסים וזה לא הציבור. בחושיו הבריאים הוא יצא להגן על חייליו. אלה שמגנים עליו. אלה שמחרפים נפשם בעזה ובגבול הצפון. אם מישהו סרח והתעלל במחבל יש לברר את הדברים בשקט ואם האשמה מוכחת להדיחו מצה"ל. עד אז עומדת לו זכות החפות ויש להתייחס אליו בכבוד. ושומרי הסף, את הצגת התכלית שלהם כלפי האג שיעשו על מישהו אחר. לא על גב חיילינו.
הכותבת היא חברת הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי