לורנס בזיז, מנהלת מרכז המבקרים במרכז קטיף, מספרת על התערוכה החדשה "זה היה ביתי" שמספקת זווית ייחודית על הקשר בין גוש קטיף ומלחמת חרבות ברזל.
"שמענו על איזשהו מיזם חברתי-קהילתי, שנקרא 'להשאיר חותם'. זה גוף שלמעשה מתעד כל מיני אירועים היסטוריים ומנגיש את הדברים לקהילה. חשבנו יחד איתם על פרויקט תיעוד של החיילים שנמצאים היום בלחימה במקומות שבהם שכן גוש קטוף ולשאול אותם על החוויה של לחזור למקום שבו הם גדלו", מספרת בזיז.
לדבריה, ההתרגשות של משתתפי הפרויקט, הייתה ניכרת לכל אורכו. "מעבר לתערוכה יש סרטון שבו רואים אותם מתראיינים וזה מאוד מרגש. אחד מהם קלט פתאום שהוא נמצא בנצרים וזה העלה לו את כל הזכרונות. התערוכה משלבת את התמונות של היום מול גוש קטיף של פעם וזה ממש חזק".
"מאז המלחמה, אנחנו מנסים להכניס לתוך מרכז המבקרים את התודעה הזאת והחיבור לעובדה שהמלחמה מתרחשת באותו תא שטח שבו התקיימה התיישבות מפוארת במשך 35 שנים. רצינו לתת לזה מקום בתוך הסיפור שאנחנו מספרים כבר 19 שנים. אנחנו מודעים לנקודות הפוליטיות בנושא הזה, אבל רצינו להביא אותו מתוך נקודה מאוד נקייה, לפיה אי אפשר להתווכח עם רגש של חייל שנולד בגוש קטיף וחי שם וכעת נלחם שם על הבית", היא מוסיפה.
"התערוכה הזו תוצג בחצר כמיצג קבוע כדי שכל מי שבא לביקור במרכז המבקרים יעבור דרכה. זו תקופה של פעילות מאוד אינטנסיבית מתוך החיבור הטבעי בין שלושת השבועות ותשעה באב לגוש קטיף. אנחנו שמחים לארח ושיש לנו את היכולת לספר את הסיפור מתוך המבט של עשרה חודשים לתוך המלחמה", מסכמת בזיז.