צביקה גרינגליק, אביו של שאולי ז"ל שפל בקרב בעזה, מספר בערוץ 7 על ההחלטה המשפחתית שהתקבלה, לאחר ההשלמה עם הבשורה המרה, להמשיך את החיים ממקום של כוח.
"אחרי האסון שנפל עלינו, ישבנו כל המשפחה, והחלטנו שהבית שלנו לא יהיה בית אבל ולא נקדיש את חיינו להנצחת שאולי בחדר מלא מגינים, אלא נחייה את החיים באופן שהוא יחיה איתנו. ניקח את המוסיקה, שאיתה הוא חשב שיאחד את העולם, ונמשיך איתה", מסביר גרינגליק.
"לא התחלנו משהו חדש. היינו על הבמות גם קודם, גם רותי אשתי והבנות, גם אני בימים נוראים עם הילדים שלי שהיו המקהלה שלי. פשוט המשכנו את זה. הוציאו סטיקר שעליו נכתב 'במותו ציווה לנו לעשות חיים', כשהכוונה היא לא ללכת מחר לבלות ביום ולעשות מסיבות, אלא לא להפסיד את החיים ולתת להם לעבור לידך. גם ההופעה המשפחתית שלנו נקראת 'החיים ממשיכים לנגן' - וזה תרתי משמע. זו הדרך שבה החלטנו ללכת", הוא מוסיף.
ועדיין, האובדן לדבריו, מאוד מוחשי. "בארבע לפנות בוקר כשקמים, או כשמנסים להירדם, או כשאני נוסע הביתה מהעבודה, וגם בסופי שבוע, יש רגעים קשים. אני משתדל שהדיכאון לא יהיה ניכר כלפי חוץ אבל בכל סיטואציה מרגישים שיש משהו שחסר".
אחד הדברים שהכי בוערים בקרבו של האב השכול בימים האלה הוא השסע בעם סביב סוגיית החטופים. "יש איזו טענה שלימנים לא אכפת מהחטופים והשמאלנים הם אלה שדואגים לשחרורם. ברור שהנושא של שחרור החטופים הוא בנפש כולנו ואנחנו מוכנים להקריב את החיים שלנו בעבור החטופים. שחרור שבויים זה חלק מהמקורות שלנו".
"מה שקרה כאן הוא שאיבדנו את סולם הערכים. ולמה אני מתכוון? הבן שלי הוא לא הדבר הכי חשוב, לא בחיים שלי, וגם לא בחיים של עם ישראל. בסולם הערכים יש כאלה שגדלנו עליהם ואנחנו יודעים שצריך להביא אותם בחשבון בכל אירוע - גם בפידיון שבויים וגם בכל דבר אחר שאנחנו עושים. זה לא יכול להיות שאב שכול או מישהו ממשפחה חטופה יגיד מה שהוא רוצה. אין לי זכות בתור אב שכול להגיד מה שאני רוצה בגלל ששאולי נפל. אמרתי את זה גם לפני שחוויתי את השכול", הוא מדגיש.
עוד טענה שמקוממת אותו היא שימוש בטיעון לפיו 'דם הבנים יהיה לשווא'. "אני לא מקבל את הטענה שאם תהיה עסקה הדם של הבנים היה לשווא. הדם של הבן שלי, בכל תוצאה שלא תהיה, גם אם מחר יחליטו לסגת מכל עזה וחמאס יחזור לכוחו לא ארגיש שהוא נפל לשווא. יש מישהו שמנהל את העסק הזה, אנחנו נתונים להרבה לחצים, ואני נותן למישהו הזה את הקרדיט לעשות מה שהוא יודע. כל מה שיקרה בעתיד לא יגרום לבן שלי ליפול לשווא. אני לא מבין איך אנשים יכולים להגיד דבר כזה. זו אמירה שהיא לא נכונה".
"אני איבדתי הכול אז אני יכול להשתלח ככל שאני רוצה? יש מדינה, יש עם שכולל הרבה זרמים, ואם כל אחד ימשוך לכיוון שלו, לא נצא מזה. צריך לנהל את הדיון בצורה מכובדת. לא להשתלח באנשים ובבכירים. לא יכול להיות שבגלל דעות נהפוך לאויבים. יש לנו מדינה להחזיק לעוד הרבה שנים. אין לנו ברירה אלא להיות ביחד", הוא מסכם.