כשבוריס ג׳ונסון מנסה לספק תשובה לכשלון הפוליטי המפתיע ביותר בהיסטוריה - תבוסתו של צ׳רצ׳יל לאחר הניצחון המזהיר על גרמניה הנאצית - הוא מנפיק אבחנה פוליטית חדה: אנשים בוחרים מנהיגים, לא בגלל מה שעשו - אלא בגלל ההבטחות על מה שיעשו. זוהי דרכה של פוליטיקה.
הנתון הזה הוא הפריזמה דרכה ניתן לבחון את התאוששותו המהירה של ראש הממשלה נתניהו בסקרים, עד שבשבועות האחרונים חזר להוביל את טבלת התמיכה בו, הן במספר המנדטים על שאר המפלגות והן בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה.
נתניהו שגה פעמים רבות. הוא הצביע בעד ההתנקות ולא התפטר מממשלת שרון, למרות שהיה יכול להוביל באותם הימים קבוצת מורדים משמעותית, ביניהם דני נווה ולימור לבנת שישבו על הגדר, וככל הנראה מהלך כזה היה מפיל את הממשלה ועוצר את עקירת 25 הישובים בגוש קטיף וצפון השומרון. הוא גם לא באמת התעמת עם חמאס במהלך 15 שנות כהונותו, עשה את עסקת שליט ובחר במבצעים מוגבלים שלא באמת איימו על ארגון הטרור בעזה.
אז מדוע עדיין אנשי ימין רבים, ואני ביניהם, סולחים לו על מהלכים כאלה ורואים בו את המנהיג היחיד שיכול להוביל את הימין בימים המורכבים בהם אנחנו נמצאים?
התשובה לכך נמצאת בשאלת המניע, שהיא אולי השאלה הציבורית המשמעותית ביותר שלפיה שופט הציבור את מנהיגיו.
נתניהו אמנם שגה פעמים רבות בבחירותיו, אבל הוא לא עשה את אותן שגיאות מתוך רצון להתקדם פוליטית, או תוך וויתור על ערכיו בתמורה לקבלת ג׳וב כזה או אחר. למעשה בדיוק להיפך.
למשל הוא מסר את חברון וחתם על הסכמי וואי תוך שהוא מסכן את הקואליציה השברירית שהוביל באותם ימים, שאכן הגיעה לסוף דרכה בעקבות אותם מהלכים, אבל האמין בכל מאודו שכך הוא קובר את הסכמי אוסלו ועוצר את רכבת הדמים המסוכנת של הנסיגות והויתורים. בהזדמנות אחת, ברגע של גילוי לב, סיפר נתניהו כי לפני ההחלטה הקשה הלך להיוועץ עם אביו. פרופסור בנציון נתניהו, שריד לדור הנפילים שיצק מים על ידיו של ז׳בוטינסקי, אמר לבנו כי אם במסגרת ההסכם הזה הוא מסיים את הסכמי אוסלו ועוצר את הדיונים על "הסכם הקבע" שיכלול שיבת פליטים וויתור על ירושלים ועוד איומים אדירים למדינת ישראל, זוהי ההחלטה הנכונה שעליו לקבל.
זוהי דוגמא לאופן שבו נתניהו ניהל את החלטותיו. באותה קדנציה הוא לא היסס להתעמת באופן ישיר עם נשיא ארה"ב ביל קלינטון, עד שקלינטון העיד לימים שלאחר פגישתם הראשונה אמר ליועציו כי המנהיג הצעיר שפגש מתנהל כאילו הוא נשיא המעצמה הגדולה בעולם ולא נשיא ארה"ב. אבל נתניהו שגה מתוך מחשבה כי מסירת חברון היא הדבר הנכון באותה נקודת זמן.
כך קרה גם לדוגמא במהלך הקדנציה של 2009, כשמצד אחד נתניהו קיבל החלטה קשה וכואבת על הקפאת הבניה ביהודה ושומרון, אך מנגד התעמת עם אובמה מול עיניהם המשתאות של כל מנהיגי העולם. הוא פשוט בחר את המלחמות שלו. לתפיסתו הקפאת הבניה - שהתקבלה בניגוד לאינטרס הפוליטי שלו ןנגד הבייס - היתה הדבר הנכון לעתיד מפעל ההתיישבות.
מבין כל החלטותיו של נתניהו, הקשות ביותר היו התמיכה בהתנתקות וההחלטה שלא למוטט את שלטון חמאס בכל שנות כהנותו. אלה בין היתר האירועים שהובילו את מדינת ישראל לקטסטרופה של טבח 7.10. למרות שכמובן לא רק הן בלבד, אלא מכלול של מהלכים הרסניים מאז ימי אוסלו, הנסיגה מלבנון ואופן הטיפול מאז בחמאס בידי כל ממשלות ישראל, גם בתקופות בהן כיהנו כראשי ממשלה אולמרט, בנט ולפיד. אולם האחריות הינה של נתניהו.
ועדיין ניתן לומר שנתניהו שגה, אבל לא פעל באף שלב מתוך שיקולים פוליטיים או ויתור על ערכיו. הוא החליט שלא להתעמת עם האמריקאים והעולם על סוגיית עזה, כדי לקדם את המאבק העולמי בסכנת ההשמדה של תוכנית הגרעין של איראן, אותה ראה כבעיה מספר אחת של מדינת ישראל.
הוא גם נותר בממשלת ההתנתקות כדי לקדם רפורמות כלכליות שבאותה נקודת זמן חשב שהן קריטיות לעתיד מדינת ישראל יותר מכל דבר אחר.
כמו בשאלת תיקון מערכת המשפט נתניהו בחן לאורך השנים כל מערכה לפי היכולת לנצח בה ומהו המחיר שיש לשלם בתמורה ליציאה אליה. מאבקים שחשב כי לא ניתן להצליח בהם, נגנזו בתמורה למאבקים אחרים, חשובים יותר וברי השגה יותר בעיניו. פוליטיקה היא אומנות האפשר.
כל מי ששופט כיום את נתניהו על כך שלא מוטט את שלטון חמאס לפני עשור צריך לשאול כיצד היה פועל הממסד הביטחוני, המשפטי, התקשורתי והאקדמי בישראל, אם לפני עשור היה בוחר נתניהו לצאת למלחמה עם חמאס. שלא לדבר על הקיץ האחרון, בו כל נורות האזהרה בקשר לעזה הבהבו אבל אפילו מבצע צבאי קטן הוגדר בתקשורת כמלחמה "לצרכים פוליטיים", בניסיון לקעקע את הלגיטמציה של הממשלה.
זו התשובה לשאלה מדוע גם כעת נתניהו הוא היחיד שיכול להוביל את הימין. כי הוא היחידי שלא מתקפל מול ארה"ב ומוכן ללכת עד הסוף לעימות חזיתי כשהוא משוכנע שזהו האינטרס של מדינת ישראל.
נתניהו אינו מנהיג מושלם. כאמור הוא שגה פעמים רבות, כמו כל מנהיג, וודאי כזה שמוביל את הספינה שנים כה רבות מול אתגרים כבירים ומורכבים כל כך. אבל קרוב לוודאי כי מעולם לא קיבל את החלטותיו בניגוד לערכים עליהם חונך ובהם מאמין, ולא בניגוד למה שהוא רואה כערכי הימין.
הוא לא הפר הבטחת בחירות כדי להקים ממשלה עם רע"מ רק בתמורה לג׳וב או תואר מפוקפק. אלא הצליח בדרכו לעצור את הסכמי אוסלו ולקבור את "הסכם הקבע" המסוכן אליו צעדה מדינת ישראל; הוביל רפורמות קריטיות בתחום הכלכלי, שלפי כלכלנים בינלאומיים הצילו את מדינת ישראל; החיל ריבונות על רמת הגולן והפך את יהודה ושומרון לקונצנזוס בינלאומי ואפילו כמעט הצליח להביא לריבונות ביהודה ושומרון בימי טראמפ.
הוא גם היחיד בשדרת ההנהגה הנוכחית שמסוגל להתעמת עם ממשל ביידן, להתעקש על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל ולסרב לעסקת כניעה, להוביל את צה"ל לכיבוש רפיח בניגוד לעמדת האמריקאים, להכות את חזיבאללה בצפון בזמן שהממשל הדמוקרטי מנסה לקשור את ידיו - ולהמשיך להוביל את ישראל לניצחון.
לי אין ספק כי כל מנהיג ישראלי אחר כבר היה מסיים את המלחמה הזו מזמן בהסכם הפסקת אש וכניעה מבישה. נתניהו עד לרגע זה עמד איתן מול הלחץ האמריקאי והאירופאי והצליח להפוך את המלחמה לקונצנזוס בינלאומי ולא פחות חשוב מכך לקונצנזוס ישראלי.
כעת נותר רק לקוות שטעויות העבר לא ישובו וכי הפעם לא רק השיקולים יהיו טהורים, אלא גם החלטותיו יהיו נכונות.