לחכות בתור זאת לא הנאה גדולה. במרחב ההמתנה לתור לנותני שירות, ובמיוחד לרופא מטפל, רווח מתח רב, בוודאי כאשר הרושם הוא שהתור לא מתקדם בצורה הוגנת – האחד נכנס 'רק לרגע'' ונשאר בפנים חצי שעה, השני 'רק יצא לרגע' ועכשיו הוא חוזר ישר לראש התור, ועוד.
הבעיה היא שלא תמיד אנו יודעים להבדיל בין סיבות מוצדקות להקדמת התור לבין אלו שאינם. למשל- אם מטופל מבקש רק להחתים את הרופא על מסמך וזה ייקח דקה אחת , אין סיבה שימתין שעתיים, וכנ"ל אם נכנסת מטופלת לרופאה בגלל דחיפות רפואית חריגה שאיננה סובלת דיחוי כלל.
אבל בדרך כלל צריך לשמור על הסדרים. הפתגם האנגלי 'טיים איז מאני' מבטא את העובדה שהזמן שווה כסף, אבל לא רק. התור הוא זכות שמוקנית לאדם לקבל בזמן המגיע לו את מה שמגיע לו, ו'לגנוב' את הזכות הזו הוא כמעט כמו גניבת ממון. חז"ל קבעו לגבי ראיית הירח החדש שמי שהגיע ראשון נכנס להעיד ראשון וכן הבאים אחריו לפי הסדר, ללא שיקולי ייחוס או טרחה .
האם יש יוצאים מן הכלל? יש. אם מדובר בקשיש או בנכה או באשה הרה– ראוי לנהוג על פי דרך ארץ ומידת החסד ולוותר להם . ומה עם מטופל שהוא קרוב של הרופא? סביר להניח שאם הבעל של הרופאה רוצה להיכנס למרפאה כדי להעביר לה משהו לא יבקשו ממנו לחכות שעה בתור. ואם הרופאה מבקשת להקדים מישהו בתור, האם זה לגיטימי? תלוי בנסיבות, ולא תמיד התשובה ברורה.
כשהייתי אחראית על מחלקת יולדות נדרשתי לקבוע כמה זמן תישאר היולדת באשפוז. בדרך כלל השיקול היה מקצועי וענייני לגמרי, אבל לפעמים נכנסו גם שיקולים נוספים. למשל -אם הייתה אישה שגרה בהתנחלות רחוקה על גבעה שוממה , שהתינוק שלה נשאר מאושפז במחלקה עקב צהבת ילודים, אפשרתי לה להישאר עוד יום-יומיים במחלקת יולדות כדי להקל עליה ולשמור על ההנקה. וכך לגבי אישה וולדנית משכונת מאה שערים, שהחזרה הביתה כוללת טיפול בעוד עשרה ילדים. אבל ידעתי שהנושא מאד עדין ושיש לקחת שיקולים כללים בחשבון ולא ליצור רושם של חוסר אובייקטיביות ומקצועיות.
אמנם נכון שהקדימות בתור אינה הפרמטר היחידי להקדמת טיפול רפואי. לפי ההלכה יש להקדים את הטיפול למי שנמצא במצב של פיקוח נפש, שעיכוב הטיפול עלול לסכן את חייו, וכך כמובן מבחינה רפואית. בין החולים המסוכנים יש להקדים את אלו שקיים סיכוי גבוה יותר שהטיפול אכן יציל אותם. אחרי אחר כך קודמים אלו שהשהיית הטיפול בהם מסכנת אותם או מזיקה להם יותר מאשר האחרים.
בהמשך סדרי הקדימויות כוללים את מי שפיסית קרוב יותר למטפל הפוטנציאלי .אין סיבה שהרופא יעזוב פצוע שנמצא מטר אחד ממנו כדי לטפל בפצוע שנמצא במרחק של עשר מטר ממנו כאשר הנתונים שלהם דומים. הכלל המערבי המקובל של 'ליידיס פירסט' אינו נכון לא רפואית ולא הלכתית, וגם המנהג המקובל להקדים ילדים לפני מבוגרים אינו קביל אם לא מתלווים אליו פרמטרים אחרים מהמוזכרים לעיל. על פי ההלכה יש להקדים דווקא את הטיפול בזקנים לפני אחרים אם מצבם דומה, מפני שיש מצווה לכבד זקנים – 'והדרת פני זקן'.
היום ההמתנה בחדר הפכה לחוויה רגועה וחסרת עימותים כמעט, בשונה מאד מהעבר. הסיבה היא פשוטה- כל הראשים קבורים בניידים שלהם. וכך שוררים השלווה והאחווה והשלום והרעות.