לקראת יום השנה לטבח השבעה באוקטובר התארחה באולפן ערוץ 7 צילה סיבוני, אימו של נאור הי"ד שנפל ביומה הראשון של המלחמה, ושחזרה רגע אחר רגע את קורותיו של בנה שכהגדרתה "לא נפל אלא עלה בסערה השמיימה".
"הוא גיבור ישראל, הוא וכל הגיבורים שלנו עלו השמיימה למשימה. אני רואה בזה שליחות. משימה לעזור לקב"ה לגאול אותנו מצרותינו. זו האמונה שלי וזה מה שמחזיק אותי עם שתי רגליים מעל הקרקע", היא אומרת.
"נאור, בננו השלישי, אח לדור רותם וליה, ילד סנדביץ'. אני מדברת עליו רק בלשון הווה. מבחינתי הוא חי בתוכנו, מרחף מעלינו ואורו מרחף מעלינו ומלווה אותנו בכל צעד וצעד. הוא היה ילד שובב ותוסס, בעל תלתלי זהב, יפה כדוד המלך, כך קראנו לו. הוא גדל להיות נער עם המון ערכים, קיים את הפסוק ואהבת לרעך כמוך. נלחם בחרמות כבר כשהיה ילד. פתח את הבית לילדים שעברו חרם ואמר להם 'ביתי ביתכם', עזר לזולת, ובכל מקום שהוא נכנס הוא כבש לבבות באמצעות החיוך והעיניים הטובות", מספרת סיבוני.
"בצבא הוא המשיך עם מה שהוא האמין בו, עזר לחיילים בודדים, קירב אותם לחברה, היה מכניס להם כספים בלי שיבחינו, לא היה אוכל ולא שותה עד שדאג להם, היה משתף אותי והיינו עוזרים יחד, קירב חיילים בודדים", אומרת צילה ומספרת על חייל בודד שהגיע לבית המשפחה וסיפר על האופן שבו נאור עזר לו כאשר היה לו קשה.
"חבר נוסף סיפר לנו שהוא היה מגיע לבסיס רק עם תיק גב ל-21 יום, וכל מה שהיה חסר לו הוא היה לוקח מסיבוני. הבנתי מה קרה לשלוש המגבות ששלחתי אתו והוא חזר רק עם אחת... מעולם הוא לא סיפר על העזרה שלו לחברים ולמעוטי יכולת".
"נאור ממש נלחם כדי להתגייס לגולני. הוא רצה בתחילה להתגייס למג"ב כדי להמשיך את מה שאחיו, דור, עשה. הצבא רצה לשבץ אותו לשריון אבל הוא אמר שהוא לא מוכן ואמר שאם לא מג"ב אז גולני. בבקו"ם הוא אמר לקצין המיון שהוא מוכן לעשות הכול כדי להגיע לגולני. הקצין אמר לו שהוא פספס כבר את הגיוס והוא צריך לדחות גיוס בארבעה חודשים. הוא היה מוכן לכך ואמר לי 'או גולני או כלום'. הוא התגייס, עבר את ההכשרה. היה לא קל אבל בנחישות רבה הוא התגבר על הכול".
בשמחת תורה, בשבעה לאוקטובר, נאור היה במוצב נחל עוז, מרחק רבע שעה מהבית. "בשבת בבוקר, כמו כל מדינת ישראל, גם אנחנו בממ"ד. דור, הבן הבכור, מגיע מהבית שלו ואומר שהוא התכתב עם נאור שצילם לו את השמים והוא בסדר. הוא צוחק במיגונית בבסיס ואומר ש'הם השתגעו קצת. יש יותר מדי יירוטים וטילים'. אחרי רבע שעה, רותם, הבת השנייה, מתקשרת לנאור שניתק את השיחה וכתב לה 'לא להתקשר עכשיו. הכול טוב'. אלה היו שתי המילים שנאור נהג להשתמש בהן לרוב, 'הכל טוב'. הוא העביר למצב טיסה וכבר לא היה זמין".
אחרי שעות של ניסיון לקבל מידע שלא הגיע מנאור "הקמנו מ"ל בבית ביום ראשון. גייסתי את המשפחה המורחבת ואמרתי שאני לא מוכנה להמשיך עם חוסר הוודאות הזה כל אחד יקבל משימה ויתחיל לפעול. בעלי נסע לבתי חולים הקרובים, סורוקה ובריזילי, הבת נסעה להדסה, גיסי בחדרה ונתניה. עברו על רשימות פצועים ונעדרים ועד ליום רביעי לא הצלחנו להשיג שום מידע. לפנות בוקר הגיעו מקצין העיר".
על אירועי אותו בוקר במוצב שבו היה נאור, מספרת צילה: "צה"ל העביר לנו תחקיר מאוד ראשוני, אבל אנחנו בעזרת החברים הצלחנו להרכיב את הפאזל. "נאור היה בממ"ד על אזרחי. בסביבות השעה הם הלכו לחדרים, עלו על מדים, התמגנו. נאור בתפקידו הוא קלע ועלה לעמדת הקליעה, שם הוא ראה את כמות המחבלים שחדרה לבסיס, כמאתיים מחבלים. הוא מיד ירד למיגונית, הזהיר את החברים שלו שיתכוננו, שהכמות של החבלים שמגיעה הא בלתי נתפסת".
"כשהוא מגיע למיגונית הוא ראה את החברים חוזרים מסיור. אחד החברים היה מבוהל, בהלם. נאור נתן לו סטירה ואמר לו 'תתעשת, אנחנו במלחמה'. הוא מיד הבין את האירוע. הוא עלה שוב לעמדת הקליעה וראה שהיא פוצצה בירי RPG. הוא ירד חזרה למטה ושם פגש את המ"מ שלו, יוחאי דוכן, ושאל אותו איפה להתמקם. יוחאי אמר לו לחזור לאזור המיגונית מול המגורים ושם להילחם. נאור נכנס למיגונית, יצא החוצה, הסתער, שוב חזר למיגונית וכך שוב עד שהוא נפגע".
ממשיכה צילה ומתארת: "סמוך למגורים יש גדר בטון שמפרידה בין עזה לבין המגורים, היו שם חריצים שדרכם המחבלים הכניסו את הקנים של הרובים שלהם וכדור פגע בנאור. הוא נפל ליד המיגונית. אותו חבר שקודם נאור נתן לו את הסטירה, משך אותו לתוך המיגונית כדי שחלילה לא יחטפו או יתעללו בו. היה לו עדיין דופק. חברים וחופ"ל טיפחו בו שלוש שעות. כעבור שלוש שעות זרקו רימון שלא התפוצץ, כך גם הרימון השני, אבל השלישי התפוצץ וכאן כלו הסיכויים להציל את נאור".
"החברים מספרים שכשבאו לפנות אותם הם לא הסכימו לעזוב בלי שנאור עוזב איתם. פינו אותו אבל ההודעה הגיעה אלינו רק כעבור ארבעה ימים", היא מספרת.
ומאז אותו יום, אומרת צילה "מתוך החושך הגדול בחרנו לראות את האור. אני באמונה שלמה שאנחנו לפני בואו של משיח והחלטנו לפתוח גמ"ח, 'הגמ"ח של נורי', לסייע למשפחות מעוטות יכולת מגדוד 13 של גולני. זה התחיל בתחילת המלחמה, כשחברים פתחו קבוצת פייבוקס לסלי מזון וחבילות עבור החיילים ונתנו לי ולבעלי להפעיל אותה. לקחתי את זה למקום אחר והחלטתי על שם הגמ"ח, דיברתי עם רס"ר הגדוד ומש"קית הת"ש. הרס"ר אמר לי שהחיילים מקבלים מעל ומעבר כי הם מחובקים, תעזרי לי עם משפחות החיילים מעטות היכולת ועם חיילים בודדים כשכעת אין לי זמן לכך. שמחתי. קיבלתי רשימה וקנינו מזון, הקמנו שוב את החמ"ל בבית והפעם לטובת קניית סלי מזון שיצאו בפסח האחרון ועכשיו לקראת ראש השנה".
צילה מספרת על שם אחד של חייל אחד, בייני"ש, שהתעכבה עליו כאילו במקרה, לוחם בפלוגה שבה לחם גם נאור שהתחתן באחרונה. זוג צעיר שהיא מחליטה לעזור לו זמן קצר לפני לידת בתם.
"הם היו זקוקים למיטת תינוק ולתנור חימום. יצרנו קשר, קנינו את הציוד, סיפרתי לאשתו של החייל על נאור, היא התרגשה מאוד, ביררתי מה העיר הקרובה אליהם, בית שאן, ואמרתי לה שכשהיא תצטרך את הציוד שתהיה בקשר והוא יגיע עד אליה. כך היה. התינוקת נולדה וביום ראשון של חנוכה הם החליטו להעניק לה שם. היא שלחה לי תמונה סיפרה שהם החליטו לקרוא לה נורי. היא לא הכירה אותי ולא שמעה עליו. הם חשבו על השם עוד כשהיא הייתה בהריון, היא חשבה על זה שהשם נורי מגיע מהשורש נור ותוספת ה-י' מזכירה את הקב"ה, שעם ישראל זקוק לאור, ובאופן מפתיע השם נורי מתחבר לשם נאור, וזה בעצם שם החיבה שהייתי קוראת לנאור וכך גם נקרא הגמ"ח... הסיפור הזה מוכיח לי שאין מקריות בעולם ושהקב"ה נמצא במקומות שקשים לנו ושאין לנו יכולת להבין את הנהגתו".
לפני ימים אחדים הגיע הזוג הצעיר עם נורי התינוקת לפגוש את צילה ומשפחתה. צילה מספרת על ילד נוסף במושב בו מתגוררת המשפחה נקרא גם הוא נורי. "אחד עשר חודשים ואני עסוקה בהנצחת נאור. לא חזרתי למקום העבודה שלי. אני בעשייה מלאה, בלו"ז צפוף, בבסיסי צה"ל ובמקומות שונים כדי להפיץ את האור של נאור".