גילה, אימו של רס"ר (במיל') הרב אלקנה ויזל ז"ל שנהרג במלחמה בעזה, התארחה באולפן ערוץ 7 וסיפרה על חייו שסבבו את גוש קטיף בו נולד וגם נפל בקרב.
"אלקנה נולד על אדמת גוש קטיף, גרנו שם כבר שלוש שנים. הוא הבן החמישי שלנו מתוך שבעה, תאום לאחיו איתמר. כשחזרנו איתם אחרי הלידה, מבית החולים סורוקה, הדרך לנווה דקלים עברה דרך קיבוץ כיסופים במקביל למוצב שבו הוא שירת. היא המשיכה צפונה והתעקלה מערבה לכיוון הים ועברה סמוך לשכונת אל מואסי שבה הוא נהרג. אז אלקנה נולד בגוש קטיף, נפצע שם בצוק איתן, וגם נהרג שם", אומרת האם בכאב.
היא מתארת את דמותו של בנה. "החיוך תמיד ליווה את אלקנה. לא משנה מה המצב, מה האתגר ומה קורה. אני זוכרת שבשבעה, ברגע של צחוק, מישהו מהילדים שלנו אמר שהוא מוכן לשלם כסף למישהו שיביא תמונה שאלקנה לא מחייך בה".
"הוא גדל עד סוף כיתה א' בילדות של ים, דיונות, חברים ואנשים מיוחדים שפעלו בגוש בכלל ובנווה דקלים בפרט. כשהוא היה בן שבע חזרנו בחזרה לגוש עציון. לאיתמר ולאלקנה היה תחביב של ג'אגלינג והם הופיעו לחברים. בקורונה איתמר הפסיק עם זה. אלקנה המשיך ביתר שאת. במקביל לעבודה החינוכית שלו, הוא גם ממש פתח עסק, כי זה השתלב לו נהדר, עם החופשות מבתי הספר. בשבעה קיבלנו המון מכתבי הערכה ותודה מכל מיני גופים שהזמינו אותו וכתבו שהוא התחבר אליהם למרות שהם היו רחוקים מהציבור שהוא נמנה עליו", היא מוסיפה.
גם כשהקים משפחה החליט לגור ביישוב שהקימו מפוני גוש קטיף. "הוא למד בישיבת רמת גן ואחר כך התגייס לחטיבת כפיר לגדוד נחשון. הוא יצא גם לקורס מ"כים ונשאר יותר מהזמן שקצוב למסלול ההסדר. בסביבות גיל 24 הוא התחתן עם גלית. הם נשארו לגור תקופה ברמת גן. הם היו גם זמן קצר בנגוהות והתמקמו בבני דקלים. הם מאוד היו מחוברים למקום, לאנשים, ולרוח, במיוחד של בוני גוש קטיף שהקימו את היישוב. הוא בחר ללימוד חינוך והיה לו ברור שיעבוד עם ילדים".
"הוא היה רב גן, מורה, מחנך, רב בית ספר. הוא מילא שלל תפקידים בעולם החינוך, וזה ממש היה חלק מההוויה שלו. היו לו שלושה כובעי חינוך: אחד היה בחינוך הרשמי, השני במסגרת עמותה שמעבירה סדנאות בנושא מוגנות בבתי ספר ביום החופשי שלו, והשלישי בג'אגלינג. אמרנו שדרכו, באמת, הוא חינך אנשים וילדים לשמוח", מדגישה ויזל.
היא מספרת גם על המסר האחרון שהשאיר למשפחתו. "אלקנה, לפני שהוא יצא לפעילות, השאיר מכתב על הנייד. הוא כתב את זה וביום של הלוויה זה הגיע מהמוצב. הוא קודם כל כתב בתחילת המכתב, שאם הוא יפול בשבי, הוא לא מוכן שאף אחד, שום מחבל ישוחרר תמורתו. ואז הוא כתב שם את המשפט 'הניצחון המוחץ שלנו יותר חשוב מהכול. אז אנא פשוט, תמשיכו לפעול, בכל הכוח, כדי שהניצחון שלנו יהיה כמה שיותר מוחץ'".
"אחר כך הוא כתב, שאולי הוא נפל בקרב, ומה נעשה בלוויה, ואז הוסיף: 'אנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה, של העם שלנו, ושל העולם כולו. אז בבקשה מכם, תהיו שמחים, תהיו אופטימיים, ואל תפסיקו לרגע, את העוצמות של החיים. אנחנו בדור של גאולה'. עם כל הכאב, וכל הצער, אלקנה השאיר אישה מדהימה וארבעה יתומים ויש עוד הרבה נופלים במצב הזה, לאחר שנלחמו בגבורה עילאית. ואני יודעת שתבוא גאולה בעזרת השם", מסכמת האם.