מיכל בן דוד, אימו של סמ"ר נריה בן דוד הי"ד שנפל בקרבות ראשית המלחמה במוצאי שמחת תורה, חברת פורום הגבורה, מספרת בראיון לערוץ 7 על הגעגוע לבן שאיננו.
"במוצאי שמחת תורה פתחנו את המדיה וראינו מה קרה. הבנו שרה אירוע מאוד גדול. במקביל הינו עסוקים בחתונה שאמורה הייתה להתרחש ביום חמישי של אותו שבוע, חתונה של הבת, רננה", חוזרת מיכל לאירועי היום הקשה ההוא.
"תוך כדי לחימה נריה שלח לנו שתי הודעות ווטסאפ 'אני בסדר'. אחר כך הייתה שתיקה וחשבנו שבטח לקחו להם את הטלפונים ויהיה בסדר. המוטו שלו היה 'אימא, אל תדאגי, אני בסדר'. היינו אופטימיים ועסקנו בחתונה עד יום רביעי בשתיים לפנות בוקר לא ידענו כלום. דפקו לנו בדלת. לא ענינו עד ארבע לפנות בוקר, ואז הודיעו לנו שהוא נהרג בקרבות בבארי במוצאי שבת".
"ההכנות הופסקו והחתונה נדחתה, ובמקום שבת חתן זו הייתה שבת שבעה, וכאן מתחיל הסיפור שלנו", היא אומרת ומקדימה מעט על סיפור חייו של נריה ש"נולד בחיפה, התחנך בצפון, למד בישיבת רגבים בגולן ומאז נפשו נקשרה באדמת ארץ ישראל. הוא התנדב בחווה בבית רימון ובכל הזדמנות שהתאפשר לו קפץ קודם לחווה ורק אחר כך הביתה".
"המפקד שלו שהגיע לאזכרה דיבר בדמעות ואמר לנו 'כשהבאנו ארגז פירות נריה בדק מאיפה הגיעו הפרות ואם הוא היה מחו"ל הוא לא היה לוקח ורק אם הפרי היה מארץ ישראל הוא היה לוקח. הנקודות שאיפיינו אותו היו המסירות שבאה לידי ביטוי בחווה ובקרב, והפשטות שלו. המזון שלו היה לחם וטחינה עם עגבנייה, ואם זה היה עם שום זה היה ראש חודש...".
"מריקודי שמחת תורה, ולהבדיל מריקודי הנובה עם ישראל נחת למציאות איומה, וככה גם משפחת בן דוד, מחלומות של חתונה וחיים למציאות של אבדן גדול", אומרת מיכל ומספרת על ההתנהלות המשפחתית צעד אחרי צעד בימי האבל: "יומיים אחרי ההלוויה, בליל שבת, לקיתי בדום לב. כל האירוע היה מלווה בניסים גדולים. הלכתי לישון בליל שבת בשעה אחת עשרה ובשעה שתים עשרה בעלי הלך לישון. בשעה אחת הוא התעורר אחרי שבוע מפרך נפשית ופיזית. הוא התעורר באופן לא רגיל ורואה אותי בנשימותיי האחרונות. הוא מתחיל החייאה ומזעיק כוחות הצלה. כשהצוות הבין שזו אם שכולה הוא "התאבד עליי", ועשה הכול, גם מה שלא מקובל".
"בחסדי ה' אחרי עשרים דקות ללא דופק ושמונה מכות חשמל, אחרי 12 שעות התעוררתי וחזרתי לעצמי מהר מאוד ובסוף השבעה השתחררתי לאזכרת השבעה", היא אומרת. ההחייאות גרמו לה לפריצת דיסק שהצריכה טיפול משמעותי וכדי לקבל זריקה נבדקו המדדים הלבביים שלה והתבררו כנמוכים מאוד כתוצאה ממה שמוגדר 'תסמונת הלב השבור'.
חתונתה של רננה התקיימה חודש אחרי והחתן, מנחם, מהישוב נריה כשמו של נריה שנפל. יומיים לפני אזכרת 11 החודשים ילדה רננה בן, "ובהשגחה צמודה, בהתחלה חשבו לעשות את הברית בחוש, אבל הבנו שקרובי משפחה לא יוכלו להגיע והברית עברה לכפר הראה, במקום שבו הסבא של החתן, שלא יכול היה להגיע לחומש, נמצא. הוא הגיע לברית שהייתה מאוד מרגשת ולאחר מכן נאמר לנו שכתובת בית הכנסת שבו הייתה הברית היא רחוב הרב נריה שעל שמו נקרא נריה. זו הייתה עוד דרישת שלום שקיבלנו מנריה. החיים והאבדן שזורים לאורך כל השנה הזו. חווינו על בשרנו את הפסוק 'בדמייך חיי'".
את דבריה חותמת מיכל בהעברת מסר לעם ישראל כולו, מסר של ביטחון שעוד נראה אור גדול מעבר לניסים הגלויים שמתרחשים במלחמה עצמה, אור רוחני, חברתי ובכל התחומים.