טל שמידט, מאמנת טיפולית, ומחברת הספר "אלוקי נשמה" התארחה באולפן ערוץ 7 לשיחה שעסקה בהתמודדותה עם מחלת ה"היפראמזיס" שהובילה אותה לכתיבת ספרה.
ראשית היא מסבירה על המחלה עצמה שמתבטאת בריבוי הקאות בהיריון. "ממש בתחילת ההיריון התחלתי להקיא המון. העולם נהיה מגעיל. בעלי לא יכול להתקרב אליי, הילדים לא יכולים להתקרב אלי ואני לא יכולה להסתכל במראה. בהיריון הראשון אני חוטפת טראומה, לפני 15 שנים, היחס של הרופאים היה מחריד והייתי בטוחה שיש לי בעיה בנפש שבגללה אני מקיאה".
"לא הפסקתי להקיא באף אחד מההריונות. אחרי ההיריון הראשון אמרתי לבעלי שזה או גירושין או שלא יהיו לנו יותר ילדים. אמרתי לבעלי שאני לא מוכנה לעבור היריון כזה שוב. זו חוויה נוראית, כל מה שאת אוהבת לעשות, לאכול, לחיות, לחייך, להתלבש, הכל משתבש. זה להיות צמודה לתרופות, לאינפוזיה, ממש להיות אישה נכה. עם זאת, בחרתי להמשיך להביא ילדים ובכל פעם היתה תקווה שזה יהיה אחרת וזה רק נהיה גרוע יותר מהיריון להיריון", מוסיפה שמידט.
בהיריון האחרון, מתוך עולם האימון שבו היא עוסקת, החליטה לשנות את הגישה. "בהיריון האחרון זו היתה התמודדות כפולה. יש לי ילדים ואחריות, יש לי קליניקה מלאה ותוכנית להכשרת מאמנות, ואני לא יכולה להיעלם פתאום לתשעה חודשים. בסוף דווקא ההיריון הזה היה הכי קל רגשית אבל קשה פיזית. כי ברור שאין לו שום בעיה נפשית אלא מחלת היריון".
"יש לנו מוטו בבית שאומר 'אמא, זה שווה את זה'. הילדים גם חיברו לזה מנגינה. הבן שלי, שעוד מעט יהיה בן שש, היה בא אלי ואומר לי - נכון שלא ויתרת עלי, אז על תוותרי על עוד אחד", היא מתארת את התמיכה מבית.
לדבריה, "בהריון הזה, בגלל שהארסנל שלי מאוד זמין לי ואני חיה את הכלים של הקליניקה, היתה לי מטרה מאוד ברורה - להיות קשובה לעצמי ולהביא ילד לעולם. הכלי הזה, שנקרא להציב מטרה, וללכת עליה, נתן לי המון המון כוח. הבנתי שרק האהבה העצמית שלי יכולה לעזור לי לעבור את החושך הזה. הייתה לי בחירה לא להיכנס להיריון ובחרתי כן. יש נשים שלא בוחרות להיכנס להיריון, והשם נותן להן את זה במתנה, אבל הן בוחרות להחזיק את ההיריון. אז מבחינתי כל מה שאני עושה, הוא לא ברור מאליו. ואז הערך העצמי שלי עולה. ברגע שבן אדם יודע שהוא יכול לבחור אחרת, והוא בוחר בחיים, זה נותן לו המון כוח".
למרות ההתמודדות הקשה היא תמכה תמיכה מלאה בבעלה שגויס בתחילת המלחמה. "בבוקר שמחת תורה הוא בא לבקש רשות ללכת. באתי אליו עם המון כוח ואמרתי לו, בי כולם יכולים לטפל לו. בחיילים שלך, ובחללים של עם ישראל, לא. תלך בלב שלם".
על הולדת הספר, שכולו מתוך ההיריון האחרון, מספרת שמידט: "אני מאוד אוהבת לכתוב ועם אינפוזיה זה מאוד קשה לכתוב. בכתב יד זה על גבול הבלתי אפשרי. בעלי הבין שאני לא יכולה לכתוב ואני שולחת לו הודעות פריקה. הוא פתח קבוצה והעתיק אליה את כל ההודעות שכתבתי. בסוף ההיריון אני מבינה שבקבוצה הזו יש המון כוח. אני מבינה שאם אני אעיז להוציא את הרגשות הכי עמוקים שלי לעולם נשים ירגישו יותר טוב במה שהן עוברות. הספר הזה לא מיועד רק לאישה בהיריון".
"החלטנו שהספר הזה יצא, החלטתי שאני לא מסננת ולא מצנזרת. פשוט מביאה אותי ככה, כדי שנשים ירגישו שהן נורמליות. בכל מסע מותר שיהיה קשה רק צריך להתחבר פנימה לעצמך", היא מסכמת.
מייל לתגובות talshmidet@gmail.com