נהגתי לומר לילדי הקטנים כששאלו אותי אם אנחנו אשכנזים או ספרדים שאנחנו לא זה ולא זה. ובכלל, כך אמרתי, ספרד ואשכנז הם ארצות אנטישמיות של גויים.
הספרדים גרשו יהודים כי הם לא היו נוצרים, ואשכנז-גרמניה רצחו יהודים כי הם היו יהודים. זו בושה להיקרא בשמם. אנחנו רק יהודים, בלי שום תוספת. הילדים היו מרוצים.
פעם חזר יהונתן מבולבל ועצוב מבית הספר וסיפר שהמורה עבר ילד ילד ושאל אם הוא אשכנזי או ספרדי. וכשהגיע תורו של יהונתן הוא הזדקף בכיסא ואמר אנחנו לא אשכנזים ולא ספרדים, אנחנו יהודים. פרץ צחוק גדול בכיתה והילדים אמרו שאין דבר כזה, וכולם הם או אשכנזים או ספרדים. ואני, כך הוא סיפר, אמרתי להם שהם טועים ואפילו אבא שלי אמר. ואז המורה התערב ואמר, שהילדים צודקים ונראה לו שאני אשכנזי.
'וזה נכון?' שאל יהונתן בתמימותו. אז חיבקתי אותו חזק, ואמרתי לו שלפעמים אפילו מורים טועים ולא מבינים. ושכן, אנחנו רק יהודים. ובאמת, הגיע הזמן שגם המבוגרים יבינו. וינקו את שמות הבעל האלה מעלינו, ונפסיק כבר עם העדות ועם המגזריות. ויבחר רק רב ראשי אחד שלא משנה בכלל אם הוא לא אומר 'ויצמח פורקניה' או יושב בקדיש.
רב ראשי אחד, לכולם. לאלה שבאו מספרד, מאתיופיה, מאירופה או מאמריקה. רבו של עם. רק רב אחד. שרואה את עצמו לא כמגן הדת מפני החילונים "הנוראים" אלא רב של כל עם ישראל, שפורס לפניהם יהדות עמוקה ומופלאה.
אם בעבר נכשל הרב באמירות מפלגות, נגד הצבא או נגד מי שקורא לעצמו חרדי או דתי או חילוני, ודיבר עליהם כאויבים, שיזכור שיש דרכי תשובה גם לרבנים והוא יכול מעתה: שיהא דיבורו בענווה לכל אדם, על ראשו חופפת קדושה, אהבתו וגדלותו בתורה וכל מטרתו לעשות טוב לעמו.
"עבד לעם קדוש על אדמת קודש" (כך כתב הרב קוק הרב הראשי [האשכנזי] הראשון). ונאמר אמן.