הכאב הוא עצום ביום הזה

הבוקר, בשעות הללו לפני שנה, חווינו את אחת השעות הקשות של עם ישראל ומדינת ישראל.

המשפחות, הקהילות, חברי הקיבוצים והמושבים, ערי הדרום שדרות ואופקים, מי שביקשו לחגוג במסיבת הנובה, חוו על בשרם את הנורא מכל. מראות ומאורעות שאין בריה בעולם יכולה לשאת. משפחות שלמות נספו, אחרות התפרקו לרסיסים. דבק לשון יונק אל חיק אימו. מחוץ תשכל החרב, בחרדים אימה.

אלפי גיבורים, לוחמים, אזרחים ושוטרים מכל שדרות העם, יצאו מן הבית בחופזה, קפצו אל התופת כדי להילחם ברוצחים ובאנסים, כדי להציל את מי ומה שניתן. רבים ניצלו אך ישאו על לוח ליבם צלקת עבה עד יומם האחרון, עבור רבים אחרים זה כבר היה מאוחר מידי. לחמו בעוז, נפלו בגבורה, דמים בדמים נגעו, נאלמו דום למול מימדי התופת והאסון שפקד את עמנו ואת יחידיו.

ובאותו היום המר והנמהר המדינה נעלמה. נאלמה. מדינת ישראל הגדולה והחזקה והאהובה, זו שזכינו בחסדי שמים גדולים להקים אחרי 2000 שנות גלות ונדידות ופוגרומים וחרתה על דגלה את הסיסמה "לעולם לא עוד", לא היתה שם עבור אלפים מאזרחיה שהתחבאו באימה בממ"דים, בארונות ובעליות הגג, נורו ונרצחו ונאנסו ונשרפו, זעקו לעזרה ואין מושיע. והאכזבה הזו, אתוס הגבורה שהתנפץ לרסיסים, תחושת הנטישה וחוסר האונים, כל אלו הוסיפו לזוועות כאב שקשה לשאתו.

והחטופים והחטופות, אלו ששבו ברוך השם בריאים בגופם אך פצועים בנשמתם ואלו שעוד נמקים במנהרות הנאצים של חמאס בעזה. ובני המשפחות הגיבורים שעזבו הכל ולא עוצמים עין ולא חוסכים מאמץ למען שחרור יקיריהם. אלו שליבן לא יכול לשאת עוד את המחשבה על שעובר על יקריהם בשבי באכזרי של חמאס. את כל אלו אני מבקש לחבק ולאמץ אל ליבי ולשוב על המחויבות המוסרית העליונה שלנו לא לחסוך במאמץ ולא להרפות עד לשובם של כולם הביתה.

הכאב הוא עצום ביום הזה. כל נופל ונופלת, כל חטוף וחטופה, כל משפחה וקהילה נישאים על לוח ליבם של כל אחת ואחד מאזרחי ישראל.

וגם על לוח ליבי. אין יום ואין שעה בשנה האחרונה שאני לא נושא איתי את הכאב והגבורה בתמהיל תחושות ורגשות שמתערבב למשהו שקשה לתאר במילים. ואני שואב מהתחושות והרגשות והמחשבות הללו שלא עוזבות אותי מחויבות עמוקה.

מחויבות ללמוד ולהפיק לקחים ולתקן ולהבטיח שהפעם באמת "לעולם לא עוד"! מחויבות להשמדת הרוע המוחלט של חמאס שעולל לנו את כל זאת ואת שאר גרורות הסרטן האיראני, ולהבטיח בעזרת השם את ביטחון ישראל ועתיד קיומו.

מחויבות להשבת חטופינו ולאיחוי הפצע שותת הדם הזה. אתוס הערבות ההדדית הוא מיסודות תעודת הזהות שלנו כעם וכמדינה והוא נקודת חוזקה עצומה שלנו. לא נפנה לו עורף חלילה.

מחויבות להיות שם עבור הקהילות והמשפחות והאנשים והנשים שחוו את שלא ניתן לתאר. לתמוך ולעטוף, לתת להם את הכלים, בחומר וברוח, כדי להתמודד להשתקם ולצמוח מחדש. להקשיב לכאב, לשמוע את הכעס, לקבל את הביקורת הצודקת באהבה. ולשתוק. ושוב לחבק ולהיות שם איפה וכמה שרק צריך. אין קץ למחויבותה של המדינה לאזרחיה שחוו את הזוועות, קמים מעפר ומאפר בגבורה ראויה להערצה ובונים שוב מחדש.

מחויבות להיות ראוי לקורבנות הרבים, למי שהשליכו חייהם מנגד ומסרו נפשם עבורנו. מחויבות לחבק את המשפחות שאיבדו את היקר להם מכל. מחויבות להמשיך למענן ולהבטיח שלא יהא קרבנם לשווא חלילה.

מחויבות למלא את תפקידי ושליחותי במשרד האוצר בנאמנות, להוביל את הכלכלה לתמיכה במאמצי המלחמה בחזית ובעורף עד הניצחון. להיות שם עבור הניצולים והמפונים והמילואמניקים, עבור מי שביתו או רכושו נפגע וזכאי לפיצוי, עבור בעלי העסקים באזורי המלחמה ובכל הארץ. לחוקק, להתקין תקנות, להקים מערכות מחשוב ולגייס כח אדם ענק שיתן מענה ויסייע, יבנה את החוסן הלאומי ויסייע בשיקום האמון בין המדינה לאזרחיה.

מחויבות לשמור על הביחד שלנו, הביחד הכל כל חזק ועוצמתי הזה שחווינו ברגעי המשבר, בהתגייסות, בערבות ההדדית, במסירות הנפש וההקרבה אחד למען השני ולמען האומה כולה. מחויבות להבטיח שנלמד לאהוב ולהיות יחד גם ובעיקר בשעות טובות ושמחות ולא רק בשעת צרה חלילה. מחויבות לתרגם את הכמיהה הזו למעשים, לניהול מחלוקות בכבוד ולשם שמים, להקשבה ונכונות להשתכנע, להתחשב, להתפשר. להיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים.

מחויבות לדאוג לכלכלת ישראל שמתמודדת עם אתגר ענק של המלחמה הארוכה והיקרה בתולדות ישראל. לדעת איפה להרחיב ואיפה לצמצם, איפה לתת ואיפה לקמץ, להעביר תקציב אחראי ולהניח את התשתית למעבר מהיר של הכלכלה הישראלית ממלחמה לצמיחה.

מחויבות ללמוד לתת מקום לכאב, לא לשקוע בו ולא לתת לו לנהל אותנו, אבל בהחלט להקשיב לו, לעבד אותו ללקחים ותובנות, ולקום ממנו לעשיה, בגבורה, נחישות ואמונה.

מחויבות שיונקת מחיבור עמוק לשורשים, לעבר העתיק והיסטוריה המפוארת של עמנו, מחוברת בכל נימי נפשה להווה, על כאביו, סיבוכיו, אתגריו, חסדיו ואורותיו, ומושתתת על אמונה יוקדת בעתידו המובטח והמבטיח של עם ישראל, בתפקידה של החוליה שלנו בשרשרת, ובאבא שבשמים שלא עוזב אותנו לעולם.

"הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו".