גלית ולדמן, אמו של רס"ן אריאל בן משה הי"ד, מפקד פלוגה בסיירת מטכ"ל שנפל בקרב ברעים בשבעה באוקטובר, מספרת בראיון לערוץ 7 על גבורתו ועל המסר שהיא מבקשת להעביר לעם ישראל שיש מי שמקפיד לתאר אותו כמפולג ומשוסע.
על גבורתו של אריאל מספרת גלית ומציינת כי פועלו להצלת קיבוץ רעים מגובה לא רק בעדויות אלא גם בתיעוד מצולם. "סיירת מטכ"ל הייתה במקום מעשר וחצי", היא מדגישה ומציינת כי אריאל קפץ למערכה מרמת הגולן, שם שהה עם רעייתו. במקביל קפצו דרומה שני בנים נוספים שלה, אחד מהם אחרי שבוע בגבול לבנון.
יום השנה לפתיחת המלחמה, היום, נפתח עבור גלית ברקטה שנחתה על גג ביתה במעלות, שם היא מתגוררת, "דרישת שלום מהבן שלי", היא מגדירה זאת וחוזרת לאירועי היום ההוא בו פיקד בנה על הכוחות שפעלו ברעים. בדבריה היא מקפידה לציין את מסירותם של השוטרים שפעלו יחד איתו. "יש מי שאומרים שהמשטרה נפלה, אבל המשטרה עשתה עבודה, איבדה לוחמים והצילה את המדינה. זו אמירה שחייבת להיאמר".
אריאל נהרג בלילה שבין השבעה לשמונה באוקטובר. היה זה בבית האחרון שטיהר הכוח. עובדת פיליפינית יצאה אל הכוח ואמרה שהיא מסופקת אם ישנו ילד בבית האחרון. מדובר היה בבחור בן 21 שאכן היה במקום. אריאל, כמפקד הכוח, החליט שאם יש ספק אין ספק, לא הורסים את המבנה אלא נכנסים אליו ונכנס בראש הכוח להצלת אזרח, "כי כולם יודעים שמפקדי צה"ל הולכים בראש להבדיל מהחולדות שמתחבאים במנהרות".
הכלב סירב להיכנס למבנה לאחר שכדור פגע בו ואריאל, יחד עם סגנו, וגלית מקפידה לציין שהוא "חובש כיפה, ואני מציינת זאת כי נמאס לי מהשיח של דתיים ולא דתיים". אריאל נכנס וכדור אחד פגע לו מתחת לאפוד הקרמי והביא לנפילתו. כדור נוסף פגע בצעיר שהיה בבית והוא נפצע.
"התקשרו אליי מסורוקה ומנהל חדר המיון אמר לי כך: יש לי בן אחד שלך על שולחן המתים ובן שני על שולחן הניתוחים'", מצטטת גלית ואכן בן שנפצע ראה את אחיו נהרג, עבר ניתוח ומיד לאחר מכן שב ללחימה.
"ביום הקדוש הזה אני רוצה להגיד שלוחמי ולוחמות ישראל החזירו את הצבע ללחיים של העם, מגיבורי התורה דרך יהודה המכבי ועד מרדכי אנילביץ' ושרה אהרונסון, ההרתעה חוזרת ואני לא מקבלת את הקשקוש הזה שאין אחדות בעם. יש אחדות במרב הבתים בישראל, גם אצל הדתיים שלא משרתים, רובם תורמים, מגיעים לשטחי כינוס, מתפללים וצמים, אני מאמינה בחלוקה של יששכר וזבולון".
שיח הפילוג, קובעת גלית, מגיע מ"יותר מדי קשקשת באולפנים, יותר מדי שעות שידור". על עמדותיה שלה היא מבהירה בגלוי כי עמדותיה בימין והיא סבורה שעל ישראל להפוך את כל השטח שעד לליטאני לשטח חקלאי ישראלי ומציינת כי גם ילדי הפוליטיקאים בישראל לוחמים, אחד מהם, בנו של אחד משרי הממשלה, היה מפקודיו של אריאל ז"ל. "יש אחדות בהמון בתים בארץ. מכל הדתות והמגזרים מפחדים מהדפיקה בדלת, גיבורים משאירים צוואות משאירים בנו זוג בבית ואומרים שהמדינה לפני הכול".
גלית אינה מתרשמת מאותם ש"תמיד יצעקו אחרת", כלשונה ובהתייחס למשפחות החטופים היא אומרת כי הצער על בן חטוף גדול מצער על בן הרוג, ו"ליבי עם המשפחות. תודה לאל שאריאל לא חולל ולא נחטף. אם כבר אז מת ולא חטוף. עד כדי כך אני מורידה את הראש בפני הורי החטופים, ועם זאת אני אומרת שיש אחדות והחיטה תצמח שוב. המבוגרים כאן יכולים להעיד על כך שאחרי הכול החיטה צומחת".
"אלופים בצה"ל אומרים שהם מרגישים שישראל מנצחת ושהצבא עושה דברים הרואיים, אבל כשהם יוצאים הם שומעים וקוראים את כל חכמי המקלדת שואלים למה ולמה. לא יתכן שלא יתנו כאן רוח גבית ללוחמים. זה לא אומר שלא צריכה להיות ועדת חקירה ממלכתית, אבל כמי ששולחת לוחם ועוד לוחם וגם אני לא נושמת אני אומרת שיש אחדות. יש גם אחדות בכך שגם לנו מותר להגיד לארה"ב DON’T. ארה"ב חשובה אבל היא יועצת ולא מקבלת החלטות. אנחנו מדינה ריבונית. יש ראש ממשלה בישראל ואם לא טוב לנו נחליף בקלפי".
"יש אחדות, יש גבורה ויש תקומה", משוכנעת גלית המוצאת גם בשבר הרקטה שנחת על גג ביתה במעלות היום עדות נוספת לאחדות, "כולנו מרגישים את אותו מורא, את אותה נתינה ואותה גבורה. בסוף כולנו אומרים שמע ישראל ומכאן ננצח. כולם שומעים אזעקה וחוששים. אין מצב שבו הרצליה מוגנת ודובב לא. זה מה שעשה האל כדי להעיר אותנו. אין עוד כוחי ועוצם ידי".
"טומי לפיד והרב לאו יצאו מאותה רכבת, אחד פנה לכאן ואחד לכאן, אבל כולנו יחד. גם גיוס יהיה אבל בהידברות ולא בכפייה. כמה חילוניים יש בזק"א ובמחנה שורה? אתם לא רוצים שנעשה את החשבון הזה. המלחמה נועדה לעורר אותנו ולסדר את הראש לכולנו. כשישראל במלחמה ואף אחד לא בודק מה בחרנו בקלפי, צריך לתת גיבוי לממשלה מכהנת ברגע הזה. גם אני לא בחרתי באנשים האלה אבל כשאני בארה"ב אני מבהירה להם שזה ראש הממשלה שלי ואני לא מתכוונת להתנצל על זה. כשכולנו נגיד לעולם שזה מה יש גם ננצח", היא מציינת.
גלית גם חברה בפורום לזיכרון לאומי המאגד משפחות מנפגעי הטבח והמלחמה בדרישה להנצחה לאומית ראויה לנופלים ולנרצחים.