היי שירה.
ממש חשוב לי לשתף. בנוסף לתפקידי הציבורי אני מכהן בהתנדבות כבר חמש עשרה שנים רב קהילת בית אליהו בפתח תקוה. קהילה מסורתית בשכונת אם המושבות. לפני תקיעת שופר אני נותן כל שנה דברי תורה והשנה כבר תכננתי את הדרשה.
כשהתחלתי לדבר על בעל הפיוט ונתנה תוקף רבי אמנון ממגנצא ועל סיפור מסירות נפשו למען האמונה באל אחד. פשוט הרגשתי שמהשמים הכניסו לי את המילים ועמדתי וסיפרתי את סיפור הגבורה של ענר. עם ההקבלה לחוסר הפחד של רבי אמנון ממגנצא שעל כל פרק ופרק שקצצו את אבריו עמד על אמונתו ולא ויתר. על ענר האמנון של דורנו. שלא ויתר.
ועוד רימון ועוד רימון ועוד רימון שמונה במספר בגבורה עילאית להציל נפשות מישראל. ושזכינו לחיות בדור של גיבור שכמותו. עין לא נותרה יבשה. ואני בטוח ששערי דמעה לא ננעלו. ואת דברי הגמרא במסכת שבת שכל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו.
הזיכרון והגבורה הללו הם נר לרבבות אלפי ישראל עוד ידובר רבות עד ביאת גואל צדק. עד היכן אדם יכול להגיע. בלתי נתפס. היה חשוב לי לשתף. ובתפילה שהדמעות הללו יעשו משהו תחת כסא הכבוד שבשנה הבאה תהיה פשוט טוב. היו גאים בענר הקדוש ובחינוך שנתתם.