יהודית ניצן, אמו של סמ"ר גלעד ניצן הי"ד, לוחם סיירת גבעתי שנפל בקרבות בצפון רצועת עזה, מספרת באולפן ערוץ 7 על הרוח המיוחדת שהשרה גלעד סביבו, על חיוך גדול שפתח לבבות והמיס גשרים ומתוך כך המסר שמעבירה דמותו לכולנו.
גלעד נולד בשנה מורכבת מאוד. "שנת 2002 הייתה שנה מאוד לא קלה. בן דוד שלי, ערן פיקר, נהרג בפיגוע בעצמונה, אחר כך ליל הסדר במלון פארק ובמוצאי שבת משפחת גביש, חברים שלנו ואחר כך חברים מהישוב שנהרגו בשורה של פיגועים. הייתי הרבה בהלוויות וניחומי אבלים ודאגתי, שאלתי איזה תינוק ייוולד לאימא שבכל ההיריון שלו עצובה ובוכה", מספרת יהודית ומעירה כי גלעד נולד ב-ב' באב, כך שברית המילה שלו היית ה בתשעה באב.
"החלטנו לקרוא לו גלעד נחמיה במשמעות של שמחה ונחמה לתמיד. קיבלנו במתנה ילד שמח, תינוק שהתפתח מהר בשמחה, באנרגיות חיוביות, בשובבות ומתיקות, מה שלא עבר אחרי גיל הילדות. הוא נשאר תמיד בחור עם חיוך גדול. שואלים אותנו אם בחרנו רק את התמונות שבהן הוא מחייך, ואמרנו שזה פשוט הוא. יש לנו תמונה שהוא מקלף תפוחי אדמה בצבא וגם זה עם חיוך ענק על הפנים".
שמחת החיים, מספרת יהודית, הובילה את גלעד לכל מקום ופתחה בפניו דלתות. "כשהוא מגיע עם חיוך גדול ולב פתוח ללא מחיצות, זה מיד ממיס גשרים ויוצר קשרים. היו לו חברויות מרשימות עם כל מיני סוגים של חבר'ה, מהישיבה התיכונית בדימונה, מהשבט שלו בשילה, הוא היה מחובר לחניכים שלו ולכל הנוער בישוב וגם למבוגרים. מישהי אמרה לי שהיא אהבה להגיע לבית הכנסת בערב שבת כי היא ידעה שכשהיא תצא מהתפילה הוא יגיד לה שבת שלום בחיוך גדול. היו לו חברים כמובן גם בצבא ובסיירת. הוא היה שם היחיד עם פאות וכיפה גדולה ועם זאת חיבור מלא. הוא היה חבר טוב מאוד לאנשים מבוגרים, לצעירים, לילדים".
לאנרגיות המיוחדות של גלעד היה מחיר בתחום הלימודים, שם היו לקויות ש"לא הצלחנו לדייק מה הן היו", אומר יהודית ומעירה כי בדרך כלל המתמודדים עם סוג כזה של לקויות גם מתנגשים ומתנגחים עם המערכת ו"אצלו היה מפליא שהוא עדיין אהב. הוא היה מגיע לבית הספר בחיוך, מקבל תפקידים כמו אחריות על פינת החי, מה שחייב אחריות גם בשבתות, בחגים וכו'. הוא תמיד היה גם חבר טוב של המורים שלו, של הרבנים וראשי הישיבה, חיבור מאוד מרשים".
הקושי להתמיד וללמוד נמשך גם בתקופה בה למד בישיבת אביתר שאותה אהב גלעד מאוד, אך בשל הקושי הוא הגיע לסיכום עם הר"מ שלו ועם ראש הישיבה שבשעות היום הוא ייצא לעבודה בגינון ובשעות הרעב יחזור לישיבה, וכך אכן היה. "כך הוא שמר על החיבור עם עולם התורה והקודש. הוא היה מחובר לשם למרות שהוא עבד כל היום ובחר במסלול של שלוש שנות שירות בסיירת. בשמחת תורה הוא היה בישיבה ומשם הוא הוקפץ".
יהודית חוזרת מעט בזמן ומספרת על גלעד כמדריך בסניף בני עקיבא בישוב, מדריך שבט מעפילים הראה שטבע את המונח 'מדריך נצח'. בעוד מקובל שאחרי שבת הראה החניכים פורסים כנפיים ומתנתקים מהמדריך, גלעד "הודיע" לחניכיו שהוא מדריך נצח שלא מתכוון לעזוב אותם, ואכן הוא המשיך וליווה אותם גם בתקופת בחירת הישיבה התיכונית והלאה אל המסגרות שאחרי הישיבה התיכונית, וזאת על אף מורכבויות לא פשוטות אצל החניכים בגילאים הללו.
באחת משיחות הנפש עם אחיו, פאר, הוסיף גלעד על המשפט של הלל 'במקום שאין אנשים השתדל להיות איש' ש'במקום שיש אנשים תהיה ראשון'. "את החלק הזה של המשפט הבנתי שאני צריכה לדייק, שלא מדובר במקום ראשון של תחרותיות, אלא של הובלה והזדעקות למשימה ראשון". ברוח זו הייתה גם התנהגותו שלו בצבא. חברים ומפקדים סיפרו שהיו תפקידים פחות סימפטיים כמו ניקיון השירותים או תחזוק המחסן של הפלגה וגלעד הוא שלקח את המשימות הללו על עצמו, ובבית סיפר על התפקידים הללו בשמחה גדולה.
על דרכי ההנצחה שמקדמת המשפחה מספרת יהודית על החלטה של חבריו בסיירת להקמת מצפה בהר קידה, מזרחית לשילה, "לזכרו ולזכר יהונדב שנהרג יחד אתו בקרב יחד עם יהודה כהן שהיה מ"פ". בנוסף נכתב בימים אלה ספר תורה שיוכנס לזכרו וכך גם מרכז נוער שירכז את הנוער הבוגר יותר מסניף בני עקיבא בישוב ומעבר לו לצד מענה טיפולי לנוער. "היעד הוא לשים במרכז את הפעילות החברתית של הנוער". בחול המועד סוכות תונח אבן הפינה למרכז הנוער.
כשהיא מתבקשת להעביר לכולנו מסר ברוחו של גלעד, אומרת יהודית לאחר מעט מחשבה: "לראות את האחר בלי מחיצות ובלי שיפוטיות, כמו שגלעד ניגש לאדם האחר בלי להתייחס ללבוש החיצוני, לגיל ולמצב וראה את האדם כמו שהוא. כך הוא ניגש וכך ניגשו אליו, ואולי גם אנחנו כך ננהג בסביבה הקרובה וגם בסביבות השונות מאיתנו", היא אומרת. "להסתכל אל האדם האחר בלי מחיצות ועטיפות, לב ללב, חיבור ראשוני, זה בעיניי מסר חשוב שאנחנו מקבלים מגלעד".