לפני חמישים ואחת שנה, כשוך מלחמת יום הכיפורים, כתב הרב משה צבי נריה זצ"ל מאמר מכונן הנושא את השם "מלחמת ירח האיתנים" (נדפס בספרו "צניף מלוכה", עמ' 245–256), ובו האיר נקודות שונות שצפו ועלו בעקבות המשבר הגדול של המלחמה הקשה ההיא, שפרצה בעיצומו של היום הקדוש.
באותו מאמר, בפרק שכותרתו "מחדל ופשרו", כתב דברים שנדמה כאילו נכתבו כהיום הזה:
"פליאה גדולה מטרידה את מחשבותינו: איכה הגיע 'העם החכם והנבון' (על פי דברים ד, ו), הצבא המהולל ושרות המודיעין המשוכלל, המוחות המנתחים המעולים והמשובחים, למחדלי 'עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ' (ירמיהו ה, כא.)... איכה לא ראו את האויב המתייצב בשער, המגייס צבא רב ונערך למלחמה רבת נשק? איכה נעצמו העיניים?
"והתשובה היא: המחדלים – זה כבר לא החטא, זה כבר העונש: 'כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם ה' רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם' (ישעיהו כט, י).
"המחדלים הם כל כך בלתי סבירים, והם מקיפים אנשים כה רבים, עד שקשה לראות בהם חטא אישי פרטי, של אחראי פלוני ובלתי אחראי אלמוני.
"יהיה זה קוצר־ראיה לראות כאן רק את החטא של הפרט, אלא עלינו להבין ולדעת כי באמצעות השגגות של הפרט, הוטל כאן עונש על הכלל, באמצעות שגגות בידי אדם הוטלו כאן עונשים בידי שמים: ניטלה הראיה הפשוטה, והקולות הברורים לא נקלטו באזניים, הוכו כולם בסנוורים והפכו כולם חירשים.
"כי נתקיימה בנו החזות הקשה של ישעיהו הנביא: 'וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר' (שם פסוק יד). וכדברי חכמינו ז"ל: 'כד רגיז רעיא על ענא – עביד לנגדא סמותא' (בבא קמא נב א) – כשהרועה רוגז על העדר הוא מסמא עיני המשכוכית (– העז הצועדת בראש העדר)".
דברי הרב נריה לא סותרים כמובן את הצורך לבוא חשבון נוקב עם מי שפשע בשמירתו ומעל בתפקידו, אך יש בהם כדי להרים את המבט על המשבר לרמה גבוהה ועמוקה יותר. וכך המשיך את דבריו, לאחר שהצביע על חטא ההיבריס והגאווה שאחזו בהנהגה בעקבות הניצחון המזהיר של מלחמת ששת הימים.
נחפשה דרכנו ונחקורה
"הצבא החזק ביותר והחייל האמיץ ביותר, זקוקים לעזר ממרום – ו'אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר – שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר' (תהלים קכז, א), 'וְאַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים – עָרוֹם יָנוּס בַּיּוֹם הַהוּא'. (עמוס ב, טז).
"עתה שחה גבהות האדם ושפל רום אנשים (על פי ישעיהו ב, יז) המדברים גבוהה גבוהה (על פי שמואל א ב, ג) מנמיכים קולם, והמתנשאים לכל לראש (על פי דברי הימים א כט, יא) מרכינים קומתם, וכולם מוכנים לחקור ולברר מה קרה.
"אכן, לא רק ועדת חקירה למחדלים נחוצה לנו לעת כזאת, ועדה אשר תטפל באנשים מסוימים ובעובדות מוגדרות, אלא התוועדות כללית של העם כולו, לדיון וחשבון נפש מקיף של 'נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה' (איכה ג, מ). נחפשה דרכי העם כולו ונחקורה מעשיו, עד היכן התרחק מעצמיותו, עד היכן פנה עורף למהותו, לזהותו, לדורותיו, למעמדות הגדולים אשר עשוהו לעם, אשר קיימוהו והגיעוהו עד הלום."
כאן מביא הרב נריה בהערה דברים מצמררים שאמר אחד מתלמידיו שנפלו במלחמה, לוחם סיירת שקד, אלי שגיא (פייג) הי"ד, "בהקלטה של גלי צה"ל ימים אחדים לפני עלותו למרום בפריצת תעלת סואץ: 'בכלל, המלחמות שבאו (על העם היהודי), נועדו להזכיר לנו מחדש מי אנו ומה אנו, ועם תום הקרבות ראוי שנשב עם עצמנו ונחשוב מחדש, אולי אנו מסלפים את הדרך שבה אנו הולכים, בכך שאנו מנסים להשוות את דרכנו ואת חיינו לאומות העולם'".
וכך חתם הרב נריה את דבריו באותו פרק: "כשתכלה יהירות הגבורה ורברבנות חוזק היד, כשתכלה הרגשת העליונות המוחלטת של הגבורה הפיזית, וההתנשאות של היעילות הטכנית, אז תכלינה הצרות שבאו ללמד לקח, הצרות שבאו להחזיר את העם לצלילות דעתו, להשיב אותו אל איתן אמונתו, כי שווא תשועת אדם, כי 'בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ' (תהלים ט, יג–יד)".
מבירא עמיקתא לאיגרא רמא
אך ההקבלות בין הימים ההם לזמן הזה לא מתמצות רק במחדל ובהתפכחות מהגורמים שהובילו אליו. כמו המלחמה ההיא גם במלחמה הנוכחית אנו עדים למהפך פלאי ממש. וכפי שכתב לאחרונה בערוץ הטלגרם שלו "אבו עלי אקספרס", במאמר שכותרתו "מבירא עמיקתא לאיגרא רמא":
"כמו שב־6.10.23 לא שיוויתם בדמיונכם שמה שעומד לקרות בתוך שעות ספורות בכלל אפשרי, כך אני משוכנע שאין אדם בישראל ששיער ב־7.10.23 שזה יהיה מצבה של ישראל ב־7.10.24.
"בחודש הראשון למלחמה קיבלתי אינספור מיילים מעוקבים שחששו ברצינות גמורה שזה הסוף של מדינת ישראל. אחרי המכה האיומה שחטפנו מחמאס בדרום, היה חשש כבד שחיזבאללה מצטרף למערכה ואיראן תסיים את המלאכה. הציר האיראני נראה מאיים מאוד והצבא הישראלי נראה ככזה שלא יכול לעמוד במשימה.
"והנה אנחנו מגיעים כעת ל־7.10.24 כאשר יכולותיה הצבאיות של חמאס כמעט מחוסלות. חיזבאללה חטף מכות חסרות תקדים שהשאירו את כולנו פעורי פה, ואיראן הרימה לנו להנחתה, בנקודת הזמן האולטימטיבית מבחינתה של ישראל לחסל את האיום האיראני..."
וכך כתב הרב נריה לאחר שתיאר את פלא קרבות הבלימה ההירואיים של מעטים מול רבים: "אכן, מהסתר פנים עברנו להארת פנים: 'יום כיפורים זה – יום נס גדול הוא לישראל!' – אומר הפרשן הצבאי המוסמך האלוף חיים הרצוג. 'הפריצה למערב סואץ היא בלתי טבעית' – אמר שר המלחמה של מצרים.
"אכן: הכישלונות שהיו לנו הם שלא בדרך הטבע, וההצלחות שבאו אחר כך גם הם שלא בדרך הטבע!
"שתי התופעות גם יחד, הסתר פנים והארת פנים, הרי הם כשני צדדיה של מטבע אחת – גילוי ההשגחה העליונה..."
לא נשכח
ובנימה אישית, הרצון לכתוב את הדברים הללו, לרגל יום הכיפורים תשפ"ה, נבע בין השאר מדברים שכתב לנו השבוע בקבוצת הווטסאפ המשפחתית אחינו ישראל, שמשרת כקצין וכמפקד, ולוחם בעזה מיום פרוץ המלחמה ועד עכשיו. במסגרת זאת אביא רק חלק מדבריו, שראשיתם בציטוט מדברי המשנה בברכות (ט, ה): "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה":
"לחשוב על שנה שעברה, איפה הייתי, כמה חברים ופקודים איבדתי וכמה עם ישראל איבד, איזו אכזריות התגלתה בעולם באותו היום, לחשוב לברך על הרעה? זה בלתי נתפס.
"אך חכמינו לימדו אותנו דברים שנצרכו לדורות, כפי שרבי עקיבא ידע לצחוק כשראה את בית המקדש בחורבנו ושועל מהלך בו, הוא ידע שזה חלק מהתהליך, שבעין שלנו האנושית איננו מצליחים לראות את המהלך הכולל של הקב"ה.
"הרעה המוחלטת שפרצה באותו היום הייתה נראית ככזו שיכולה לשבור אותנו, כזו שלאחריה אין אמון לא במנהיגים ולא במגינים שלנו, דבר שהאויבים ידעו רק לנצל לרגע ואת השאר אנחנו נעשה בעצמנו.
"אבל מי היה מאמין איפה אנחנו נמצאים שנה אחרי?!
"בסך הכול שנה, בפרספקטיבה היסטורית זה רגע, רגע שבו שינינו את כל המזרח התיכון, מאומה שנדרשת ל'לגיטימציה' לצאת למלחמה ועד לאומה זקופת קומה שתוקפת את אויבנו לבדה ועומדת לבדה אם צריך, מנחיתים מכה אחר מכה ומשיבים את כבודנו.
"מי היה מאמין כשברכנו 'ברוך דיין האמת' עשרות, מאות ואלפי פעמים בשנה האחרונה, על נשים וטף, גברים, זקנים וזקנות, לוחמים ולוחמות, שנזכה עוד בימינו לברך על הטובה כשכוחות הביטחון מכים באויבינו בדרום, בצפון ובמזרח? זקפנו את קומתנו הלאומית בשנה האחרונה אחרי שהיא כמעט נטחנה עד דק בשמחת תורה...
"לא נשכח לאויב האכזר, לא נסלח לו, נכה בו עד חורמה. אך גם נדע להודות לקב"ה על הטובה עם כל הקושי הנורא, לא נשכח איפה היינו אז ואיפה אנו עומדים היום. עם ישראל חי!!!"
מתוך המאמר שיפורסם בעלון באהבה ובאמונה של מכון מאיר