לאור שאלות רבות מחיילי עירנו, מצורף בזאת הנחיות לעניין הצום לחיילנו הצדיקים, ולכל בני משפחותיהם המסורים, ה' ישמרכם לאורך ימים ושנים טובות!
צום יום הכיפורים הוא יום אדיר וגדול בימי השנה, בו מראה לנו הקב"ה אהבת עולמים ו מרחם על בניו-אהוביו -אוהביו. דווקא בשל כך, הזהירות בצום הקדוש הזה היא חשובה, זהירות שיש לה שני פנים: לא להקל, ולהתיר את האסור במקום שצריך לצום, אולם מאידך לא להחמיר ולאסור את המותר ולהגיע לידי סכנה, או ספק סכנה חלילה.
המציאות הביטחונית בה אנו חיים כיום, הינה מציאות מורכבת מאוד, והחוסן הפיזי והרוחני משמעותיים מאוד, ולכן גם מי שנמצא בכוננות חייב להיות מוכן לכל מקרה שיהיה.
באופן כללי, כשנדרש להפסיק את הצום, ישנה עדיפות הלכתית לשתיית מים ומיצים טבעיים ממותקים (לכל מי שלא חולה בסכרת) בהקפדה על שיעור השתייה. בדרך כלל האכילה פחות נדרשת, אולם לחייל בתפקיד לחימה פעיל גם האכילה היא צורך משמעותי. אם לא ניתן להיוועץ במורה הוראה זמין, בכל התלבטות בין חיזוק הגוף לצורך המאמץ המלחמתי הפעיל או צום לשיעורין – חיזוק הגוף גובר.
ראוי להדגיש שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ולכן על החיילים הלוחמים, או חיילים הנמצאים בכוננות בבסיסים ובשטחי הכינוס השונים, להישמע להנחיות הרבנות הצבאית ולפסק הרב הצבאי הנמצא ביחידתם!
חיילם קרביים שנמצאים בתפקיד לחימה פעיל
חיילים אלו פטורים לחלוטין מהצום, כולל אכילה ושתיה ללא הגבלה שהיא כלל ועיקר. במקרה זה טוב לאכול את האוכל המבריא ביותר והמזין ביותר, ולשתות את השתיה הטובה ביותר והמזינה ביותר. כנ"ל לגבי כל שאר איסורי הצום, כנעילת הסנדל, רחיצה וסיכה (מריחת כל מיני משחות).
חיילים קרביים שנמצאים בהמתנה לפעילות מבצעית
חיילים אלו ישתו מתחילת הצום לשיעורין, ונכון שלפחות חלק מהשתייה שלהם תהיה שתיה ממותקת. מומלץ שיאכלו גם כמה פעמים לשיעורים. מרגע שתינתן פקודה שעליהם להתארגן לקראת פעילות מבצעית בזמן הקרוב, או בעוד כמה שעות, יפסיקו את הצום לחלוטין, ויאכלו וישתו ללא הגבלה.
חיילים קרביים שנמצאים ברגילה, או במנוחה
חיילים קרביים שאינם נמצאים כרגע בכוננות לפעילות מבצעית, אלא נמצאים במנוחה בבסיס (בתים) או בבית (גימלים), או בחופשה (רגילה) יצומו כרגיל, אבל אם חלילה יקפיצו אותם, חובה עליהם לשבור את נצום מידית ויאכלו וישתו כרגיל, ללא הגבלה (שתיה ואכילה שלא לשיעורים).
חיילים תומכי לחימה שאינם בתפקידי לחימה פעילה
חיילים תומכי לחימה שנוטלים חלק בפועל בפעילויות שונות במהלך הצום, כגון נהגים, מעמיסי פצצות, הצוותים שמכינים את הכלים ללחימה (כגון המטפלים במטוסים לפני המראתם וכד') מובילי כלים שונים וכל כיוצ"ב, פטורים לחלוטין מהצום מרגע תחילת הפעילות.
חיילים תומכי לחימה שנמצאים בכוננות
חיילים תומכי לחימה שנמצאים בכוננות יצומו עד שנראה שיזדקקו להם, וישתדלו לשתות לשיעורין מרגע הקריאה, גם אם בפועל ייכנסו לעבודה רק מאוחר יותר. אם המצב מאפשר להם עבודה סדירה בצורה זו, ימשיכו לצום לשיעורין תוך כדי העבודה, אולם אם לא יצליחו להגיע לעבודה סדירה באופן זה, וכגון שלא יכולים להפסיק ולשתות כל עשר דקות, פטורים לחלוטין מהצום מרגע תחילת הפעילות, ויאכלו וישתו כרגיל.
חיילים עורפיים בתפקידי מטה
חיילים שנמצאים בתפקידי מטה עורפיים (ג'ובניקים, אנשי השלישות, אחראי מחסנים וימ"חים וכד') יצומו כרגיל. גם אם הקפיצו אותם ישתדלו לצום (בהנחה שאין להם עבודה פיזית), ואם לא מסוגלים להמשיך את הצום תוך כדי פעילותם, יצומו לשיעורין מרגע ההקפצה.
נשות המגויסים ובני משפחותיהם
כלל בני המשפחות שנמצאים בעורף, הינם חלק מהותי מגיבורי המלחמה האמתיים, ולכל בנות הזוג ובני המשפחה של הלוחמים מגיעה תהילת עולם, על התמיכה, על הסבלנות על ההתמודדות.
באופן העקרוני, בני המשפחות, הגם שדואגים הם מאוד ליקיריהם ולכלל החיילים, צריכים לצום, אלא אם כן חלילה יש להם מחלות שונות המונעות מהם את הצום. הקפדה על הצום דווקא בעת זו נותנת כוחות רוחניים לכל העם כולו להצליח במלחמתו ולגבור על אויבנו. אמנם כמו בכל אדם רגיל, יש מצבים המחייבים הפסקת הצום ותחילת שתיה לשיעורים:
אם יש לפתע סחרחורות, כאבי ראש חזקים שלא פוסקים, בחילה והקאות, רואים שחור בעיניים, הרגשה של עילפון קרוב, בין אם הרגשות אלו קורות מחמת הדאגה לבעל ולילדים ובין מחמת הכבדת הצום וכל כיוצ"ב;
בכל זה חייבים להתחיל מיד לשתות לשיעורין, ומאוד מומלץ לשתות מיץ טבעי כמיץ ענבים של קידוש (למעט סוכרתיים שכמובן לא ישתו משקה ממותק). אין לשתות משקאות מוגזים. אם גם השתייה לא מספיקה, יכולים לאכול עד 25 גרם, והכל כדי לא לקרוס ולקבל כוחות, ולא כדי להיות באמת שבעים מהאכילה.
במלחמה זו גם העורף הוא שותף מלא, הן בחיזוק ובדאגה, והן מצד המתקפות של אויבנו הרשעים. לכן בנוסף לתחושות הלא טובות שנמנו לעיל, אם אדם חלילה נמצא בהתקף חרדה, וכגון שנבהל מאזעקה או מפצצה חלילה, וכל שכן אדם שנפגע בר מינן, הרי שחובה עליו להפסיק את הצום, ולדאוג לטיפול רפואי מיטבי, ולפעול בדיוק כפי הנחיית גורמי הרפואה המוסמכים, או כל גורם אחר שמושיט לו עזרה, הבקי ביותר בענייני הרפואה, מהאנשים השונים שנמצאים לידו.
אנו נמצאים במלחמת הצלת ישראל מיד צר. מלחמת האור בחושך. מלחמה שאין צודקת ממנה. הכוחות הבריאים של העם
הם המתעוררים ומפכים בנו , ונוסכים בכל העם תקווה וביטחון, מתוך אמונה גדולה בצדקת הדרך. מתפללים אנו:
' והָרִשעָה כֻלָּה בֶּעָשָן תִכלֶּה, כִי תעֲבִיר מֶּמשֶּלֶּת זָדֹון מִן הָאָרֶּץ'. אנחנו שותפים למהלך א-לוהי גדול זה!
שיעורי שתיה:
גברים: יש לשתות 35 סמ"ק כל עשר דקות. נשים, נערים ונערות: יש לשתות 30 סמ"ק כל עשר דקות.
יש מקרים שמתחילים מיד בכניסת הצום לשתות לשיעורים. חשוב מאוד להקפיד לשתות כמות זו של נוזלים כל שעות
הערנות. מי שלא סובל מסוכרת רצוי שישתה משקה ממותק, כגון נקטר תפוחים טבעי, מיץ ענבים וכד'. יש מצווה לשתות את המשקה הטוב והטעים ביותר. יש לברך לפני הפעם הראשונה ששותה, ויכוון לפטור את כל השתייה שישתה עד שיישן,
ולאחר שיקום יברך שוב. בדרך כלל השתייה חשובה יותר מהאכילה, ולכן אסור ליצור פער גדול מידי בין שתיה אחת לאחרת.
שיעורי אכילה: יש לאכול פחות מ25- גרם כל עשר דקות לפי הצורך. לדוגמא: לפני לקיחת כדורים. יש לברך ברכה ראשונה
על המאכל ואין אחריו ברכה אחרונה. יש לאכול את האוכל המזין, הטעים והטוב ביותר. שיעורי האכילה והשתייה לא מצטרפים זה לזה. לדוגמא: אם אכלת בשעה 12:00 ושתית בשעה ,12:05 הפעם הבאה בה
מותר לאכול היא 12:10 והפעם הבאה בה מותר לשתות היא .12:15 יש להקפיד על הכמויות ועל הזמן. אם חלילה מרגישים שזה לא מספיק, יש לרדת מהפסקה של כל 10 דקות לכל 9 דקות, ואם זה לא מספיק לרדת לכל 7 דקות. אם זה לא מספיק לרדת לכל 5 דקות. אם זה לא מספיק לרדת לכל 4 דקות. אם זה לא מספיק לרדת לכל 2 דקות. בכל מקרה אין להגדיל את שיעורי האכילה והשתייה, אלא אם מרגישים שגם כל 2 דקות לא מספיק, שאז מותר לאכול ולשתות ללא הגבלה לפי הצורך.
האוכל ושותה לשיעורים בשל צורך רפואי יכול לעלות לתורה ולהיות חזן.