ארכיון צה"ל במשרד הביטחון חושף היום (חמישי) הקלטה נדירה באורך של כשעה מדיון בקבינט שנערך זמן קצר לאחר מלחמת יום הכיפורים במלאת 51 שנים למלחמה.
הדיון התקיים ב-19 בנובמבר 1973 ונערך על רקע המגעים להחזרת שבויים שהתקיימו בתיווך אמריקני. בדיון השתתפו ראש הממשלה גולדה מאיר, שר הביטחון משה דיין, הרמטכ"ל רא"ל דוד אלעזר ואלופי צה"ל.
בדקה 03:40 בהקלטה אמרה גולדה: "הרבה דברים יסלחו לנו. הדבר היחיד הוא חולשה, ברגע שאנחנו נהיה רשומים כחלשים - זה נגמר. זה חטא שלא ייסלח".
גולדה סיפרה במהלך הדיון כי היא שוחחה עם שני אנשים שהיו חלק מצוות המשא ומתן עם סוריה בנוגע לשבויים ואמרו לה: "אל תצטטי אותי, אבל יודעים שהאנשים האלה בשבילכם הם ציפור הנפש. והם מנצלים את זה", היא סיפרה כי היא השיבה: "אז מה, אז אנחנו נפסיק לדאוג לאנשים?". הרמטכ"ל דדו אמר בנוגע להפסקת אש כי: "כל זמן שלערבים הולך טוב - לא תהיה הפסקת אש. ואנחנו חייבים להגיע למצב שבו נוכל להביא אותם לידי הפסקת אש".
בדקה 04:40 גולדה אמרה: "אני לא מקבלת את הפורמולה שאנו חיים, במצב לפני המלחמה, של לא שלום ולא מלחמה. כל זמן שאין שלום - יש מלחמה. ומלחמה יכולה להתבטא בכל רגע. לא פעם אמרתי באסיפות שזה יכול להיות כעבור שעה".
גורדיש, האלוף שמואל גונן שהיה אז מפקד פיקוד הדרום אמר: "אני חושב שדור, החולשה הגדולה ביותר שהוא יכול לגלות, זה כשהוא מנסה לפתור בעיות לאומיות בקנה מידה כזה לטובת דור אחד ולטובת זה מקריב את הדורות הבאים.
אם אנחנו נעשה צעדים של ויתור, שלדעתי אין הכרח, וכאן אני מזדהה עם אריק, נעשה צעדים של ויתור להקל עלינו את הלחץ, אפילו לכמה שנים, ונקריב את העתיד - אנחנו נגלה חולשה, שאחרי כך לא נוכל לתקן את הדבר".
שר הביטחון משה דיין דיבר על הסיבות לקונספציה שהייתה, ערב המתקפה של מדינות ערב על ישראל ב-73', שהערבים לא יפתחו במלחמה כוללת מול ישראל: "פעם סמכנו על זה שלנו יש כוח הרתעה לגבי הערבים. ההנחה שלי שהם לא יתחילו במלחמה כללית.. התבססה על זה שהערבים יודעים והרוסים אומרים להם וכל העולם אומר להם שאם יתחילו במלחמה הם יפסידו. אז למה הם צריכים את זה? זה באופן הפשוט ביותר והפשטני ביותר, אבל זו הייתה אידאולוגיה. אנחנו חושבים, הם חושבים, כל העולם חושב שהם יפסידו במלחמה- אז למה יתחילו בה? אני חושש מאד מקונספציה אצלנו, שאנחנו נהיה הגוף המורתע, שאנחנו נחשוש מהתמודדות עם הערבים ונכנס לפסיכוזה של הרתעה הפוכה".
גם לאחר מלחמת יום הכיפורים, היה פער בין המצב בגבול לזה שהיה בעורף. כפי שתיאר זאת אלוף בנימין תלם, מפקד חיל הים דאז: "אני מסתובב בתל אביב די הרבה, זה שאחרי זמן כל כך קצר אחרי המלחמה.. יש פה הרגשה שהכל נגמר והחיים פחות או יותר חוזרים למסלולם אף על פי שאנחנו מחזיקים בקווים קרוב ל-200 אלף חיילים".
סוגיית "החזרה לשגרה" נידונה באותה ישיבת קבינט, גולדה אמרה: "אני לא חושבת שאנו יכולים לבוא לחיילים, להגיד להם חודש, חודשיים, 6 חודשים, שנה. אני יודעת שיש בעלי משפחה, יש עצמאיים. יש סטודנטים שבצדק רוצים לחזור לאוניברסיטאות.. אין ברירה. אני יודעת מה פרוש הדבר אותו המספר הגדול של אנשים שעכשיו בחזית. והחיים בארץ לא יוכלו להמשיך. אבל אי אפשר גם מלחמה וגם חיים רגילים וגם עמידה, וכל זה מוכרח באיזה שהוא מקום להצטרף יחד. והעם צריך לדעת, זו תפקידה של הממשלה. להגיד לעם דברים ברורים. אנו צריכים לראות את עצמנו מגויסים לזמן, איני יודעת כמה. אבל זה לא עניין של ימים".