תקיפת המטכ"ל הסורי נועדה להעביר מסר לשליטי סוריה, שלמרות ששתי המדינות נמצאות במצב מלחמה, גם בתוך המצב הזה ישנם קווים אדומים בוהקים שאותם אסור לעבור. ומי שחוצה אותם - יספוג מכה קשה.
זה קרה לא רק היום, אלא גם לפני 51 שנים, במלחמת יום הכיפורים. בשלושת הלילות הראשונים של המלחמה, שיגר הצבא הסורי טילי קרקע-קרקע פרוג ככל הנראה עקב כישלון ניסיונותיהם של מטוסים סוריים לפגוע במטרות בעומק ישראל. התקפת רקטות הפרוג גרמו לנפגעים ולנזק. כתוצאה ממטח פרוגים בבסיס חיל האוויר רמת דוד נהרג טייס סקייהוק ונפצעו חיילים נוספים. כן נפלו רקטות פרוג על יישובים סמוכים כגון מגדל העמק וקיבוץ גבת.
ממשלת ישראל בראשות גולדה מאיר החליטה להנחית על הסורים מכה כואבת - תקיפת המטכ"ל הסורי בלב דמשק. בדיעבד, בניגוד לתיכנון, דווקא כישלון חלקי של התקיפה הפך לנס שהביא לתפנית במלחמה בחזית הסורית.
ביום הרביעי למלחמה, 9 באוקטובר, ערב חג סוכות תשל"ד, יצאו 16 מטוסי קורנס (השם העברי של הפאנטום) בשני מבנים, לתקיפת עומק של המטכ"ל הסורי בלב דמשק. מבנה אחד של 8 מטוסים הובל בידי ארנון לפידות, והמבנה השני בידי יפתח ספקטור.
כשהגיעו לדמשק, גילו שמעל העיר רובצת עננות כבדה. ארנון לפידות (לבושין) שהגיע מכיוון אחד הצליח למצוא פירצה בעננים, מצא את דמשק, צלל ופגע במטכ"ל הסורי. כאן היה נס נוסף, קטן אבל דרמטי, כאשר המבנה היחיד שלא נפגע כלל בהפצצה היה זה שבו הוחזקו שבויי צה"ל - בלי שהמטוסים התוקפים ידעו זאת מראש. הסורים לא הפסיקו 'לשבור את הראש' איך הטייסים ידעו בדיוק באיזה מבנה מוחזקים השבויים ולא תקפו אותו. הם לא העלו על דעתם שהדבר היה לגמרי במקרה, או בידי ההשגחה העליונה.
ספקטור, לעומתו, לא מצא את יעד התקיפה בגלל העננות הכבדה. הוא החליט לוותר על התקיפה, ולשוב לבסיס בלי לבצע את המשימה. מפקד חיל האוויר אלוף בני פלד גיבה באופן מלא את שני המפקדים, שקיבלו שתי החלטות הפוכות.
הנס האמיתי התרחש דווקא עם המבנה שלא מילא את משימתו, זה שהוביל יפתח ספקטור. בדרכו חזרה הודיע ספקטור לחפ"ק האווירי בפיקוד הצפון, שהוא חוזר עם שמונה קורנסים, שלכל אחד 8 פצצות, וחבל שאת 64 הפצצות הללו סתם יזרקו לים. עדיף שימצאו לו איזושהי מטרה חלופית. "נשלחת לנו משמים", השיב לו בהתרגשות מפקד החפ"ק האווירי בהר כנען רפי סברון, בלי לשים לב לכפל המשמעות של המילים. "יש טור שיריון סורי בפתחת ראפיד בכיוון מערבה. זהו ציר התקיפה הסורי העיקרי ההולך ממזרח למערב, אל ערוץ נהר הירדן. טנקים, תותחים, משאיות - הכל".
אלא שלספקטור לא היו מפות של רמת הגולן - הוא הרי טס לדמשק - ולא היה לו מושג איפה זה פיתחת רפיד. סברון הוביל אותו לנקודה שאותה אין בעיה לזהות מהאוויר, החיבור של הירדן לכינרת, ומשם כיוון את ספקטור ואת כל המבנה בצורה מדוייקת בדיוק מעל לטור.
ספקטור, כמקובל, ביקש לדעת איפה נמצא השיריון הישראלי, כדי שלא לפגוע בטעות בטנקים ישראלים. "אין טנקים ישראלים", אמר לו סברון. "כל מה שאתה רואה שם למטה הוא סורי. דפוק את הטור".
וכך, כשכוח שיריון סורי רענן מתקדם לעבר כוחות מילואים מותשים שהיו הרחק מערבה מהם, הטילו שמונה קורנסים כ-40 טונות פצצות על כוחות דוויזיית השיריון מס' 1 של הסורים, והפיצו אותה לכל עבר. התקיפה הזו הכריעה את הקרב על השליטה ברמת הגולן. "המערכה חזרה לחייך בכחול לבן", כותב אבירם ברקאי על האירוע בספרו 'בשם שמים'.
יפתח ספקטור מתאר בספרו 'רם וברור' (הוצאת 'ידיעות אחרונות', עמ' 262) שיחת טלפון שקיים מיד אחרי שנחת מאותה תקיפה, עם סברון ועם אלוף במילואים מוטי הוד, המפקד הקודם של חיל האוויר שהיה בפועל 'מפקד חיל האוויר של פיקוד הצפון' באותו שלב במלחמה, לפני שירד לסיני: "אינני מצליח להסתנכרן בין שניהם, הם מדברים כשיכורים. הם מתלהבים, מברכים אותי, מברכים את 'הכתומים' (שם הטייסת היה 'הטייסת הכתומה' - ח.ה.). מתארים שוב ושוב איך היה קשה ברמה, איך כוחותינו כמעט קרסו תחת התקפה סורית מכרעת, ואיך הם ביקשו וביקשו 'אוויר' ולא קיבלו. לא היה לחיל האוויר כוח פנוי... ואז כשכמעט אבדה התקווה, הופענו אנחנו פתאום, 'משום מקום'.
"'באתם לנו מהשמים, שמונה קורנסים', מתרגש מוטי. 'אתה יודע מה זה?', הוא שואל אותי, כאילו אינני יודע מה זה שמונה קורנסים. 'ואיזו תקיפה זאת היתה, בדיוק איפה שצריך, ירדתם ושברתם את ההתקפה הסורית כולה!'
"'אתה בכלל מבין מה עשית?', שואל אותי סברון. נבוך, אני מודה שלא. עדיין ה'פיאסקו' בדמשק תקוע לי בראש..."
וספקטור מסיים: "עוד שנים לאחר מכן יופיעו אנשים שהיו שם, מחיילים פשוטים ועד אלופים, ויספרו לי מה היה, יבקשו להודות, לתאר לי עד כמה היה חשוב שהופענו מעליהם. לכולם אני עונה, ומסמיק ונמנע מלהרחיב, שהגעתי לשם במקרה. אכן לפעמים יש מזל".
ספקטור אומר 'מקרה' ו'מזל'. בעיניים של יהודי מאמין מותר לדבר על נס גלוי ועל ההשגחה העליונה. הרי אם תוכנית התקיפה בדמשק היתה מתבצעת כמתוכנן, עוד בתים במטכ"ל הסורי היו נהרסים - אולי, חלילה, גם הבית בו היו השבויים הישראלים - אבל ספקטור היה חוזר דרך הגולן עם קורנסים חסרי חימוש, והטור הסורי היה שועט מערבה בלי שום כוח ישראלי שיכול היה לבלום אותו, כי הכוחות הישראלים עוד היו הרחק משם. רק בזכות ה'כישלון' בשמי דמשק רמת הגולן ניצלה - ואולי גם מדינת ישראל כולה.
ואבירם ברקאי מצטט בספרו מברק ששלח באותו יום מנכ"ל משרד ראש הממשלה מרדכי גזית לשגריר ישראל בארה"ב שמחה דיניץ, שאותו סיים במילים: "עוד יסתבר ששלב הבלימה הקשה שעמדו בו, יצטרף אל התופעות המופלאות ביותר בתולדות עמנו".