נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא דברים היום (ראשון) בטקס האזכרה לחללי מלחמת יום הכיפורים בהר הרצל.
הרצוג פתח את דבריו עם תיאור מהספר 'מי באש' בו מתאר העיתונאי מתי פרידמן את החיים ביחידת הבקרה 528 של חיל האוויר, בשארם א-שייח, ערב מלחמת יום הכיפורים. "הוא מתאר חופי ים ושמש, וחיילות וחיילים צעירים, שהיו חדורים בחדוות נעורים ואופטימיות, עד רגע פרוץ המלחמה. הוא מתאר את הסד"כ המצומצם שהגן על קו המעוזים; ואת החיילות שתצפתו דרך המסכים ביחידת הבקרה ועקבו בדריכות אחר הנקודות הצהובות – המטוסים המצרים – תחת האמירה מגבוה: אין סיבה לדאגה, אחרי התבוסה המצרית במלחמת ששת הימים".
הוא גם מתאר את השאננות באותו יום מקודש, את אווירת החג הבטוחה, את ההרגשה שאין שום סיכוי שיקרה משהו, וזאת למרות שהעובדות בשטח וההתראות מדרגי השטח – סימנו משהו אחר לגמרי, את האסון הנורא הקרב ובא".
"הוא מתאר בדקדקנות מטלטלת את הרגע בו כל אותם חיילים – מיחידה 528, ומעוד עשרות יחידות – מצאו את עצמם לבדם באותו יום כיפורים, כאשר החלה ההרעשה המצרית, מותקפים בידי אלפי לוחמי אויב. וכיצד צפירה אחת, חדה, מפלחת, הפכה מקצה לקצה את חייה של אומה שלמה".
"התיאור הזה, יקיריי, נשמע מוכר, נשמע קרוב, קרוב מדי", אמר הרצוג. "חמישים שנה מפרידות בין מחדל יום הכיפורים למחדל שבעה באוקטובר. ונדמה שלקחי מלחמת יום הכיפורים, הלקחים שהדהדנו בכל שנה מחדש, לקחים שנצרבו בבשרנו בבשרכם – בני הלוחמים, ובנות המשפחות השכולות – ובבשר כולנו, לפני חמישים ואחת שנה, לקחים אותם הבטחנו שלא נשכח לעולם - לא נלמדו. שוב שגינו בקונספציה. שוב לא הטלנו ספק. שוב לא הקשבנו לדרגי השטח הזוטרים, למי שביצעו עבודתם במסירות והתריעו".
"מחדל ההתרעה, ההרתעה הכוזבת, והיהירות עזת המצח, שוב עלו לנו במחיר דמים כואב וכבד. לכן, עלינו לפעול גם היום, ובהקדם, בדיוק כפי שפעלנו לפני חמישים ואחת שנים - אחרי המחדל והאסון נורא: לחקור לעומק ולרוחב, באופן מהימן, בלתי מתפשר ובלתי תלוי, להפיק לקחים ולהסיק מסקנות. התהליך הזה ייקח זמן, הוא יהיה כואב ומאתגר, אבל זוהי חובתנו כחברה וכמדינה חפצות חיים".
הרצוג המשיך: "מכובדי, אותו מחדל היסטורי של מלחמת יום הכיפורים נחקק לעד בתולדות מדינתנו; אבל הוא לא מנע מהגיבורים שבגיבורים – יקיריכם, משפחות שכולות אהובות – לקום, כנגד כל הסיכויים, להגן על העם והמולדת בחירוף נפש, לבלום, לתקוף, ולנצח! רוח הלוחמים ההרואית של מלחמת יום כיפור – מלחמה שהביאה לא רק ניצחון צבאי, והסדרים מדיניים חשובים, גם בנוגע לגבול עם סוריה, אלא גם את הסכם השלום ההיסטורי והמכונן עם מצרים – הסכם מפתח להשתלבותנו באיזור - היא רוח שקשה לתאר במילים. אבל היא מפעמת מאז בכל דור ודור, גם בדור הזה, ובמיוחד בדור הזה!".
"הרי גם כעת, במלחמה הזו, בדיוק כמו במלחמת יום הכיפורים – נחשפנו, ועודנו נחשפים, לגילויים מופלאים של גבורה והקרבה ואומץ לב של לוחמות ולוחמים והפעם גם של אזרחים רבים שנלחמו על הבית עד טיפת דמם האחרונה, ברוח לוחמי כיפור, ומכוח לוחמי כיפור".
"הרוח הזו, יקיריי, עוברת מדור לדור – לפעמים ממש כפשוטו. לפני שנה באחד מטקסי האזכרה במלאת חמישים שנה למלחמת יום הכיפורים שמעתי את סיפורם של לוחמי גדוד 9 מחטיבה 14. מפקד גדוד 9 באותם ימים היה יום טוב תמיר – לימים תת-אלוף – שקיבל את עיטור המופת".
"בחודש נובמבר האחרון, שבועות אחדים אחרי טקס האזכרה למלחמת יום הכיפורים נפל בקרב בצפון רצועת עזה סמל ראשון ינון תמיר, נכדו של יום טוב, ולוחם בגדוד 890 של הצנחנים. מעל קברו הטרי של ינון סיפר הסב הלוחם על נכדו; 'ינון הכיר את הסיפורים שלי ממלחמת יום הכיפורים. אהבת הארץ ומורשת עם ישראל היו חלק משורשי הבית שלו'. יממה אחרי שנפל ינון נפל בקרב בצפון רצועת עזה גם סרן במילואים ארנון בנבניסטי וספי, קצין לוחם בסיירת גבעתי ונכדו של סגן אלוף יואב וספי זכרו לברכה. כמו יום טוב תמיר, גם סגן אלוף וספי פיקד במלחמת יום הכיפורים על גדוד שריון. הוא נפל בקרבות ברמת הגולן, ולאחר המלחמה, קיבל את עיטור העוז".
הרצוג המשיך: "וכמוהם גם אלוף אמיר דרורי ז"ל, שפיקד על חטיבת גולני במלחמת יום הכיפורים בקרב גבורה, על ונכדו – רב סמל עמית פלד – לוחם אגוז, נפל בקרב גבורה בכיסופים ב-7 באוקטובר; ועוד רבים רבים וטובים, שמוכיחים את מה שאמרתי קודם לכן: גיבורי המלחמה הזו הם ממשיכי דרכם של גיבורי מלחמת יום הכיפורים. כמו גיבורי כיפור גם הם לוחמים כאריות, במסירות ובחירוף נפש בולמים בגופם את האויב ותוקפים בכל הכוח – כדי להגן על מדינת ישראל ואזרחיה. שרביט הגבורה עובר מדור לדור, מדור מופלא לדור מופלא, מדור תקומה לדור תקומה, והרוח הישראלית לעולם נושבת".
"יקירותיי ויקיריי, בני המשפחות השכולות, האהובים שלכם היו למגש הכסף שלנו. אנו חבים לכם, ולהם – חוב נצחי. לא נשכח לעולם את גבורתם ואת הקרבתם. לא נשכח לעולם את גבורתכם ואת כאבכם הנורא. יחד אתכם אני נושא תפילה להצלחתם ולשלומם של כל חיילות וחיילי צה"ל וכוחות הביטחון באשר הם; להחלמתם של הפצועים בגוף ובנפש מכלל מערכות ישראל; ולחזרתם הבטוחה הביתה של עקורי הצפון והדרום".
לסיום אמר: "ובמיוחד ומעל הכל, כשחטופינו כבר 373 ימים בעזה, אני שב ומזכיר כי עלינו לעשות הכול כדי לפרוע את חובנו המוסרי, הישראלי והאנושי הראשון במעלה – להשיב הביתה את כל החטופות והחטופים; באותה נחישות שבה פעלנו למען חזרת שבויינו במלחמת יום הכיפורים! הרי זה מה ששמענו מהם אחרי שחרורם - שמה שהחזיק אותם בשבי, בחקירות, בעינויים, הייתה הידיעה שנעשה הכל כדי להשיבם הביתה. זו חובה עליונה וצו שאין שני לו! וזו גם השמירה ההכרחית ביותר על דמותנו כעם וכמדינה. יהי זכרם של הבנות והבנים אשר נפלו במערכות ישראל ונפלו במלחמת יום הכיפורים - ברוך ונצור בלב העם לדור דור."