סוכות הוא חג דו-משמעי. הוא מציג שני צדדים של מטבע אחד: בצידו האחד מופיע "קבע" ובצידו השני: "ארעי".
השאלה אם סוכה היא "דירת קבע" או "דירת ארעי" שנויה במחלוקת בגמרא. האמורא אביי מונה סיעה של תנאים הסוברים שסוכה אמורה להיות "דירת קבע",ביניהם: רבן גמליאל ורבי יהודה הנשיא, ר' אליעזר בן הורקנוס, ר' שמעון בר יוחאי ורבי יהודה. רשימה נכבדה שמעניקה משקל משמעותי לדעה הזאת, אולם להלכה דעתם לא התקבלה, וסוכה אמורה להיות "דירת ארעי".
למחלוקת הזאת יש השלכה על פרטים שונים בהלכות סוכה: מספר הדפנות וטיבן, גובה הסוכה וצורתה: האם סוכה עגולה או משופעת כשרה וכן מיקומה של הסוכה, האם סוכה ניידת,בראש עגלה או ספינה כשרה? (סוכה ז' ע"ב). למעשה, בהיבטיםמסוימים הסוכה היא גם "דירת ארעי" וגם "דירת קבע".
השניות הזאת נוגעת גם לאופן הישיבה בסוכה. חכמים דרשו את הפסוק "בסוכות תשבו שבעת ימים", תשבו – כעין תדורו, כלומר, הישיבה בסוכה אמורה להיות דומה לישיבה בבית בשאר ימות השנה. "כיצד? היו לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושותה ומטייל בסוכה" (סוכה כח ע"א), הרי שהיא אמורה להיות בבחינת "דירת קבע". ההוראה הזאת מתייחסת רק לחלקים הנאים של הבית והדירה, חדר האורחים, חדר האוכל ובמידה מסוימת גם חדר השינה. המטבח וכליו אינם נכנסים לסוכה, וכמובן גם לא השירותים וחדר הרחצה. אם כן, אין היא זהה לדירת הקבע, אלא היא מקום מגורים בעל משמעות רעיונית וסמלית. יש בה ממדים של קדושה ורוחניות שאינן מצויות בדירת הקבע שלנו.
"כל שבעת ימים אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי"(סוכה ב ע"א) כדי שנחוש ונחווה את שחוו אבותינו יוצאי מצרים, "למען ידעו דורותכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג מג). החוויה הזאת היא דו-משמעית. מצד אחד, אנו יוצאים מן הבית הבטוח והמוגן אל הסוכה הרעועה כדי לזכור את הארעיות, הנדודים, הגלות ולהיות מודעים לכך שתחושת היציבות והבטחון שמספק לנו הבית הקבוע היא דמיונית, ולמעשה, חיינו תלויים על בלימה.
מן הצד האחר, אנו יוצאים אל הסוכה כדי לחסות בצל האמונה, לזכור שהקב"ה סיכך והגן על עם ישראל מאז תחילת נדודיו במדבר ביציאתו ממצרים ובכל הדורות כולם, עד עצם היום הזה, ורק אליו אנו נושאים את עינינו, בתפילה: "ופרוס עלינו סוכת שלומך, סוכת רחמים וחיים ושלום", ככתוב "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי: (תהלים כז ה). זה, בעצם, ה"קבע" האמיתי.
בתמצית: אנו יוצאים מדירת הקבע לדירת ארעי כדי לזכור שהארעי הוא הקבע והקבע הוא ארעי.
את הדרשה הזאת באופנים שונים אומרים מדי שנה בשנה בחג הסוכות, והיא גם מופיעה בסגנונות שונים במקורות, מאז הגמרא ועד דרשני זמננו.
השנה הרעיון הזה חרג מן הדרשות והספרים וקיבל משמעות חיה וקיומית יותר מבשנים קודמות. יצאנו אל הסוכה בחג הסוכות תשפ"ד, ולא שבנו ממנה לשום דירת קבע. שמיני עצרת, יום ההתכנסות מן הסוכה לבית, הפך ליום אסון, טבח, קרב ומלחמה. הנופלים, לא שבו כלל ולא ישובו עוד לביתם. החטופים – עדיין לא שבו ואנו מתפללים ומייחלים כל יום לשובם. הפצועים – חזרו, אבל אחרת.
החיילים ואנשי כוחות הבטחון, חזרו ויצאו שוב, וגם אלו שחזרו הביתה, נכונים לצאת לקריאה נוספת בכל עת ואינם ספונים בנחת בבתיהם. רבבות התושבים בגבול הצפון ובגבול רצועת עזה, שנעקרו ופונו מבתיהם, עדיין שוכנים בדירות ארעי שונות ומשונות, בבתי מלון ואכסניות ודירות שכורות – ואל דירת הקבע שלהם אינם יכולים לחזור כלל.
בשנה רגילה צריכים לרווח את הסכך כדי שייראה ממנו אור הכוכבים, כדי שנדע ונזכור מה יש למעלה ממנו בשמים. בשנה הזאת, צנחו עלינו מן השמים גשמי אש, טילים ורקטות, מזל"טים ושברי מיירטים, שהבהירו לנו שגם גגות הבתים אינם ערובה לביטחון והגנה.
אחרי שנה שכזאת, לכאורה אין לנו צורך בסוכה שתזכיר לנו עד כמה הבתים הכביכול בטוחים שלנו, הם דירות ארעי.
לפיכך נראה, שעיקר העבודה הרוחנית השנה בחג הסוכות אינה לצאת מתחושת הבטחון המדומה שלנו ולהפנים את הארעיות, אלא אדרבה, בהיותנו בתקופה שבה כל עולמנו הפך להיות ארעי, נזכור בסוכהשאין לנו במי לבטוח ועל מי לשים את יהבנו אלא על רבונו-של-עולם. יותר משהסוכה עבורנו השנה היא "דירת ארעי", הסוכה היא "צילא דמהימנותא" – צל האמונה, היא התרופה להתמוטטות הבטחון בבית ולתחושת הארעיות. השנה, הסוכה היא דירת הקבע עבורנו, במובן זה שהיא מזכירה לנו מהו המקור של היציבות והבטחון בעולמנו: החסיה בצל ה'.
בנבואת זכריה אותה קראנו בהפטרת החג, מדובר על כך שחג הסוכות יהיה, לעתיד לבוא, החג שבו כל הגויים יוזמנו להשתתף עם עם ישראל בשמחת החג. ההתמקדות בחג הסוכות כחג מרכזי לעתיד לבוא קשורה כנראה לאותו ענין: ההכרה הכלל-אנושית שכל הווייתנו כפופה להשגחה הא-להית, ובלעדיה אין לאיש בעולם קיום.
רבי עקיבא ורבי אליעזר נחלקו אם הסוכות שבהן הושיב ה' את ישראל בצאתם מצרים היו סוכות של ממש או ענני כבוד (סוכה יא ע"א). לדעת רבי עקיבא, כשמסתכלים על הסכך נזכרים בסוכות ממש, שבהן ישבו בני ישראל בצאתם ממצרים. לדעת רבי אליעזר, היושב תחת הסכך מדמה שהוא יושב תחת ענני הכבוד שה' פרס על בני ישראל בעת ההיא. המשמעות המעשית היא אחת: בשבתנו בסוכה בחג הסוכות עלינו לזכור שאנו תלויים בחסדיו ובהגנתו של הקדוש-ברוך-הוא, ואנו מתפללים ומייחלים להגנה ולשמירה מכל רע.
הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת. במהרה בימינו.
הכותב הוא נשיא המכללה האקדמית הרצוג