
סוכות – חג קסום. מלא ירוק ומלא שמחה. אך מה לסוכות ולחודש תשרי? התורה קובעת חגים במועד שבו אירעו האירועים וכזיכרון לאירועים אלו. טבעי הוא אפוא שאנו מציינים את חג הפסח, זכר ליציאת מצרים, ביום בו אירעה יציאת מצרים.
טבעי הוא אפוא שאנו מציינים את יום הכיפורים, יום סליחה וכפרה, ביום שירד משה עם הלוחות השניים בסוף ארבעים ימי הכפרה. אך מה לסוכות ולתשרי? אם הסוכות הן "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", היה מתאים לציין את סוכות בסמוך ליציאת מצרים, בחודש ניסן, במועד בו החל ה' להושיב את העם בסוכות. מדוע איפה נבחר חודש תשרי לציין בו את חג הסוכות?
אומר הטור (או"ח תרכ"ה א), כי אילו היינו מציינים את סוכות בחודש האביב, לא היה ניכר שאנו עושים סוכות במצוות הבורא שכן באביב הנעים אנשים נוהגים ממילא לצאת ולגור בסוכות. לעומת זאת, החודש השביעי הוא זמן גשמים, ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו. לפיכך ביציאתנו לסוכה: "יראה לכל שמצוות המלך היא עלינו לעשותה".
כלומר, כשאדם מקיים מצווה כשהיא אינה נוחה לו הוא מרגיש שהוא עושה רצון שמיים ולא עושה את רצון עצמו. זו נקודה חשובה מאוד כי היא מלמדת על קשר עמוק ואוהב של אדם עם בורא עולם. איננו עושים רק מה שנוח לנו ושבמקרה מסתדר עם הציווי האלוקי, אלא אנו מוכנים לעשות גם משהו שלא בדיוק מתיישב עם הנוחות שלנו, למען משהו הגדול מאיתנו. האמת, על כך התפללנו בראש השנה -לגלות את מלכותו של ה' בעולם ולא לגלות את המלכות של עצמנו. המלכות שלנו מעסיקה אותנו רוב שעות היממה. לא צריך לצוות עליה. היצרים הטבעיים מושכים אליה. במעט הזמן הנותר אנו מתבקשים לצאת מעצמנו ולעשות משהו למען מישהו אחר.
במסכת עבודה זרה מסופר שאומות העולם טוענים כלפי ה' שאם היה נותן להם את התורה מלכתחילה היו מגיעים לדרגתם של ישראל. אמר להם בורא עולם יש לי מצוה קלה וסוכה שמה לכו ועשו אותה. מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו. הגמ' מספרת כי הקב"ה מוציא עליהם חמה כמו בתקופת תמוז "וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא".
הגמ' תוהה "והאמר רבה: מצטער פטור מהסוכה". כלומר מותר לישראל לצאת מהסוכה מחמת צער. משיבה הגמרא שגם כשישראל פטורים ממצוות הסוכה, הם אינם יוצאים ובועטים. מפליא כי הגמרא אמרה זאת לפני כאלפיים שנה ועד היום אנו רואים כי אכן כשישראל נכנסים הביתה מחמת גשמים למשל, זהו צער גדול עבורם, והם מחפשים לראות מתי אפשר לחזור ולשבת שוב בסוכה. עם הפטור באה תחושה של החמצה ולא תחושה של הרווחה בוודאי לא בעיטה.
מכאן נבין רעיון נוסף. יש שאלה גדולה במפרשים מדוע המצטער פטור מן הסוכה. הרי לא מצינו פטור כזה בשום מצוה אחרת. לא שמענו שהמצטער פטור מהתפילין או משמירת השבת למשל, על אף שיש לעיתים קושי בקיומם. יתירה מכך, לא רק שאדם אינו פטור מהמצוות, אלא הצער הוא גורם משמעותי בעבודת ה'. כידוע, בעבודת ה' לא התוצאה היא העיקר אלא ההשתדלות והעמל. הכלל הוא "לפום צערא אגרא" – כלומר השכר הוא לפי הצער והעמל שהשקיע אדם בקיום המצווה. אינו דומה מי שנותן צדקה ממה שאין לו, למי שנותן ממה שיש לו. רק המערכת האקדמית והעסקית מעריכה תוצאות ומתעלמת מהעמל. עבודת ה' הקשורה לבנין הנפש קובעת שלא רק המעשה הוא העיקר.
אלא שמצוות הסוכה ניתנה ממקום אוהב. הקב"ה סיפק לבני ישראל במדבר מזון בדמות המן, ומים בדמות בארה של מרים. אלו צרכים קיומיים. אך הקב"ה סיפק גם ענני כבוד אף שאינם צורך קיומי. איננו מציינים את נס המן ואת נס המים. הם כביכול בסיסיים ומובנים מאליהם. אך ענני הכבוד דאגו לנוחות של עם ישראל והיו בבחינת "בונוס". העננים היו מיישרים בפניהם את הדרך, נותנים צל בימות החמה, ומחממים בימות הקור. עליהם נאמר "וימינו תחבקני".
סוכות מלמד על חיבור של אהבה בינינו ובין בורא עולם. לכן המצטער פטור מן הסוכה כי כל הרעיון של הסוכה הוא לציין את אותה אהבה. לא שייך לציינה בצער. זו גם סיבה נוספת מדוע מציינים את סוכות דווקא בתשרי לאחר ימי הדין והכפרה. השמחה שלמה יותר לאדם שהתנקה, אתחל את עצמו מחדש, וכרת ברית מחודשת עם בורא עולם. הוא מרגיש מאושר יותר, אחר שחייו קיבלו אישור מחדש מבורא עולם.
בסוף חג הסוכות מגיע שמיני עצרת ובתוכו שולב יום שמחת תורה – שבו עם מחליט באופן מוזר לרקוד סביב לא אחר מאשר ספר החוקים שלו, שבא למעשה להגביל אותו, שבו למעשה יש יותר מצוות לא תעשה ממצוות עשה, והוא יותר אוסר ממתיר. שום עם לא נוהג לרקוד סביב ספר החקיקה של המחוקק. בכך מובעת אהבה חוזרת לבורא עולם.
מי יודע אם לא האהבה הזו היא שהניעה את הקב"ה בשמיני עצרת הקודם לשנות את פני המערכה לטובתנו, בתוך כמה שעות בודדות, הגם שהיה זאת במחיר כבד ולא פשוט בכלל, שאין מה להשוותו למחיר אם חלילה כל תכניות אויבינו היו מתממשות, כפי שנחשף לאחרונה בפרוטוקולי החמאס. ומאז במערכה גדולה מסייע בורא עולם לעם ישראל לפרק מעליו את שתי טבעות החנק מדרום ומצפון. ברגע קטון עזבנו, וברחמים גדולים קיבצנו.
להצלחת עם ישראל ותקומתו, לע"נ הנופלים הקדושים שבזכותם אנו יכולים לציין שוב את הקשר העמוק והאוהב לבורא עולם ולע"נ אבי מורי ברוך מרדכי ומור חמי משה נחמיה.