אין ישראלי נורמלי אחד שלא רוצה שהחטופים יחזרו הביתה עכשיו. אין ישראלי נורמלי אחד שלא רוצה לנצח את החמאס והחזבאללה ניצחון מוחלט ומוחץ הכי מהר שאפשר.
הבעיה היא שסיסמאות פופוליסטיות, המתעלמות לחלוטין ממורכבות המצב, מייצרות פילוג, מרחיבות את השסע החברתי ומרחיקות אותנו הן מהחזרת החטופים והן מניצחון מוחלט.
לדאבון הלב, בעידן הרשתות החברתיות והפוליטיקה הפופוליסטית רק אמירות ועמדות קיצוניות מצליחות להבקיע את 'תקרת האלגוריתם' ותשומת לב האולפנים ולמשוך את תשומת הלב הציבורית.
כך דיון לגיטימי והכרחי על נושאים מורכבים ביותר, כגון - יעדי המלחמה וסדר העדיפויות להגשמתם, אסטרטגיית מלחמה, תוכניות מבצעיות, מצב הסיום הרצוי בסוף המלחמה, יחסים בין לאומיים, כלכלת מלחמה ועוד ועוד, מושפעים, ואולי אף מוכתבים, מסיסמאות קצרות וקליטות שאפילו לא מתחילות להתכתב עם המציאות הכל כך מורכבת בה אנו נמצאים.
כך הגענו למצב נוראי בו אלו שחושבים שצריך לשים את החזרת חטופים בראש סדר העדיפויות והקדימויות ומוכנים לשלם מחירים לא פשוטים עבור עסקה שתביא לכך, נתפסים על ידי 'הצד השני' כתבוסתנים, חסרי רוח לחימה שרק מחפשים את ההזדמנות הראשונה להיכנע לאויבינו.
כך הגענו למצב הנוראי בו אלה המאמינים שחייבים להמשיך להכות באויבים שלנו ולגבות מהם מחירים כבדים שהם לא ישכחו הרבה מאוד שנים ומאמינים שזו הדרך הנכונה להגן על כלל אזרחי מדינת ישראל לשנים ארוכות קדימה, נתפסים על ידי 'הצד השני' ככאלה שלא אכפת להם מהחטופים ומבחינתם הם כבר 'ויתרו על חזרת החטופים בחיים'.
"עסקה עכשיו בכל מחיר" ו"ניצחון מוחלט בקרוב ממש" הן סיסמאות שאולי משקפות משאלת לב אך בוודאי שאינן מחוברות למציאות מורכבת. מרבית הציבור מבין שיש מחירים שלא נוכל לשלם וכך גם מבין ש"ניצחון מוחלט" זה מושג ערטילאי שאף אחד עדיין לא טרח להגדיר מהו ומשכך בוודאי לא נגיע אליו "בקרוב ממש".
מרבית הציבור מאוד מאוד רוצים לראות את החטופים בבית עכשיו ומבינים שהדרך לחזרת חטופים היא בעסקה. מרבית הציבור מבינים שהמחירים של עסקה כזו לא יהיו פשוטים אבל סומכים על מערכת הביטחון שידעו לגדר את גבולות הסיכון.
מרבית הציבור מבינים שכדי להביא את האויבים שלנו למצב בו הם רוצים עסקה צריך להפעיל לחץ צבאי מאוד כבד. מרבית הציבור רוצים שעד שתהיה הזדמנות אמיתית לעסקה נמשיך להכות באויב ללא רחם ולהגיע לכמה שיותר הישגים צבאיים משמעותיים.
מרבית הציבור מבינים שהמלחמה שלנו באויב תהיה ארוכה וקשה והם נכונים לשאת בנטל. אבל את מרבית הציבור, אלו שלגמרי מבינים את המורכבות, פשוט לא שומעים. כי ככה זה בעידן הרשתות החברתיות והפופוליזם.
וכך כפי שהסברתי, הגענו למצב בו מי שרוצה להזדהות עם כאב משפחות החטופים הוא "תבוסתן וכנוע" ומי שמדגיש את החשיבות בהמשך הלחימה באויב הוא "חסר לב שלא אכפת לו מהחטופים". אז די!
די לשיח רדוד ופופוליסטי. די לשיח של קצוות. עלינו להבין שהמצב מורכב (מאוד!), עלינו לעודד דיונים מעמיקים על המצב ולקבל את זה שגם מי שחושב אחרת מאיתנו פועל ממניעים של טובת מדינת ישראל.