דמים בדמים נגעו. בימים אלה, אנחנו פוקדים את בתי העלמין הצבאיים לא רק ללוויות, אלא גם לאזכרות של גיבורי ישראל, שנפלו בקרבות, ובנופלם העניקו לכולנו את היכולת לקום.
כזה היה גם רועי וייזר הי"ד, תושב אפרת, שהבוקר זכיתי להשתתף באזכרה שלו, בבית העלמין הצבאי בכפר עציון. רועי היה בסך-הכל מ"כ, מפקד כיתה בגולני, לא גנרל גדול. אבל ברגע האמת זה לא מנע ממנו לחשוב בראש גדול, להבין מהר את הסיטואציה המפתיעה, ולנהל קרב מציל-חיים.
רועי ניתח במדויק מאיזה כיוון נכון לתקוף את מאות המחבלים שהסתערו על המוצב שלו, הבין איך לייצר הגנה טובה לחיילים הלא-לוחמים מצד אחד, וכיצד לנהל בטקטיקה נכונה את כח האדם הקטנטן שעמד לרשותו. בקרב הגבורה עליו פיקד רועי ובראשו הסתער הצליחו לוחמי גולני להרוג עשרות רבות של מחבלים, ולבלום באופן משמעותי את התקדמותם צפונה. רועי הי"ד שילם בחייו על קרב הגבורה הזה, ואלה הדברים שאמרתי להוריו ולשאר הנאספים בבית העלמין:
"לא הכרתי את רועי בחייו, אבל הכרתי את סיפור הגבורה שלו. השאלה של מקור הגבורה עולה אצלי ביתר שאת היום, כשבדיוק התחלנו להזכיר בתפילה גבורות גשמים. מה מקור הגבורה המופלאה הזו שאנו מוצאים אצל החיילים שלנו? אנחנו יודעים שהגבורה היא ממידותיו של הקב"ה, שהיא מידתו יצחק אבינו, אבל מנין הגיעה הגבורה אל רועי הי"ד, אליו ואל כל החברים שלו שאנחנו רואים כאן אתנו? כיצד ומנין גדל כאן דור של גיבורים?" אנחנו הרי לא ציפינו לגבורה הזו מהדור, שכולם כינו אותו בזלזול "דור הטיקטוק".
במובן הזה רועי הי"ד היה אולי סמל של הדור. כלפי חוץ, בהתנהלותו היומיומית, לא ניתן היה להבחין שמדובר בגיבור. אדרבא, הוא נראה שטותניק, שעוסק לכאורה בהבלי-עולם, ולא בתרומה לעם ולמדינה. כך העיד עליו גם ראש מכינת עצם בה למד עד לגיוסו לצבא. "החיים הרבה יותר קלים כשפשוט מחייכים" – זה היה ה"הוא היה אומר" של רועי, וזה גם הסטיקר שהוציאו לזכרו. אז הגבורה הזו, של רועי וגם של יתר החיילים – מנין?
לי אין ספק, שלהורים של רועי יש חלק עצום בגבורה הנסתרת הזו שלו, שהתגלתה במלוא הדרה ברגע האמת. וכך גם לגבי שאר גיבורי המלחמה הזו. המשפחות, שנושאות בגבורה את ימי הלחימה והדאגה, ולאחר מכן, במקרים הקשים והעצובים, גם את רגעי הבשורה הקשה, האבל והצער, המשפחות שמרוממות את רוח כולנו שוב ושוב בכל לוויה, המשפחות הן שגידלו בבתיהן את הגבורה הנסתרת והמופלאה הזו. וכך אמרתי לנעמי וישראל, הוריו של רועי: "הגבורה של רועי באה מכם. בן גיבור גדל בבית שמגדל גבורה. גם אם לא חשבתם על זה בעת שגידלתם אותו, גם אם לא אמרתם את זה מפורשות, זה כנראה המסר שהעברתם אפילו מבלי-משים, אין לי ספק שמעצם החיים לצדכם רועי שאב מכם את הערכים והתכונות האלה, את הגבורה הזו, את התובנה הפנימית וההחלטה המודעת להשליך את חייו מנגד למען מדינת ישראל, להעמיד את העם ואת המדינה לפני טובתו האישית. את זה אין לי ספק שהוא קיבל מכם".
נסעתי לאזכרה של רועי הי"ד כדי לומר לאבא ואמא שלו, בשם ממשלת ישראל כולה, תודה מעומק הלב. "תודה גדולה. תודה בשם מדינת ישראל, ועם ישראל, שגידלתם גיבור כזה שידע לשים את טובת המדינה לפני טובתו האישית שלו. זה לא בא משום מקום, זה בא מהבית", אמרתי להם, "רועי היה גיבור כי אתם גידלתם אותו כך. אנחנו חבים לכם ההורים חוב עצום, לא רק על הנפילה של רועי אלא גם על הדרך שבה חינכתם אותו."
וכשבית העלמין מלא בחבריו של רועי, שממשיכים להילחם למעננו, ובהורים של חבריו, ובחברים של הוריו, הבהרתי גם שהתודה הזו מגיעה לכל משפחות החיילים כולם: "כדי להיות דור הניצחון צריך להיות דור הגבורה, וזה מה שאתם. אנחנו מעריכים את הגבורה שלכם, מתפעלים ממנה, וגם סומכים עליה".
לאורך כל השנה הזו עומדים אנו מתפעלים מהחיילים, וממשפחותיהם. לא ידענו שהם כאלה, לא היכרנו איזה אנשים גדולים חיים בקרבנו. ומאליה עולה השאלה: מאות אלפי משפחות – מנין לכולן אותה גבורה, שהילדים יונקים משחר ילדותם? מנין אותו בטחון בצדקת-הדרך, שהחיילים מקבלים כמצע-בסיסי לחייהם כגרסא-דינקותא?
נראה, שהרש"י הראשון של התורה, אותו נלמד השבת, הוא המצע הראשוני, הבסיסי, שעליו יושבת ההכרה העוצמתית בצדקת הדרך. הרש"י של "אמר ר' יצחק" שמסביר מדוע פתחה התורה בבראשית, ומלמד אותנו כבר מהפסוק הראשון: "כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גויים", שמבהיר לנו כבר מהרגע הראשון, "שאם יאמרו אומות העולם לישראל: ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו" ומסיים ב"ונתנה לנו" – הנה הבסיס הראשוני לאותה הכרה בצדקת-הדרך. עם, שגדל על המילים הללו של רש"י, לעולם יהיה עם שיודע, בעומק ליבו, את דרכו.
ונראה שהגבורה גם היא נשאבת מדברי רש"י בפרשתנו, בפירושו לתפקיד הראשון שמגדיר הקב"ה לאדם עוד קודם לבריאתו: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, וירדו". על "וירדו" הזה מלמד אותנו רש"י: "יש בלשון הזה לשון רידוי ולשון ירידה: זכה, רודה בחיות ובבהמות, לא זכה – נעשה ירוד לפניהם והחיה מושלת בו". זה הלקח הראשון שמלמד רש"י כל ילד בישראל, על תפקידו של האדם בעולם, רגע לפני יצירתו: ההחלטה בידך, האם להתגבר ולעלות ולרדות, או להפך – לרדת. לקח ברור וחד, לקח שמגדל גיבורים.
לי אין ספק: דור הגיבורים המופלא הזה גדל על ברכי דורות רבים שזה היה המצע החינוכי שלהם, לא בכדי אנו שומעים מהם שוב ושוב על הקשר האיתן שהם מרגישים עם גיבורי עמנו בכל הדורות הקודמים. דור של גיבורים, יהי רצון שנהיה ראויים להם!