לא הפיקו לקחים

מסתבר שעם ישראל אינו מפיק לקחים משגיאות העבר, אלא נוטה לחזור עליהן, לרבות מעשים שגם בזמן אמת נראו שגויים ומסוכנים, ולא רק בראייה שלאחר מעשה. קל וחומר כאשר מדובר במעשים שגם בזמן שנעשו היו מי שהזהירו מפני התוצאות המסוכנות הצפויות.

בימים אלה שוב מועלה הרעיון של עסקה קטנה/חלקית, כלומר עסקה שבה ישוחררו חטופים בודדים, ואילו רוב החטופים – החיילים והגברים הצעירים – ימשיכו להינמק במנהרות החמאס. העסקה, הנתמכת על-ידי מטה חלק ממשפחות החטופים (והמתיימר לייצג את כולן) ועל-ידי רוב התקשורת, היא על כן מעשה בלתי מוסרי, ואין טעם לדון בה שוב ושוב. העסקה היחידה האפשרית מבחינת ישראל היא שחרור כל החטופים בבת-אחת תמורת הפסקת הלחימה. כל עוד חמאס אינו יוזם בעצמו עסקה כזו, הוא איננו מורתע ואיננו מובס, ואין מקום להבל הקרוי בתקשורת "תמונת ניצחון". אין, ולא תהיה כזו, ובוודאי לא אם תהיה עסקה בלתי מוסרית, כזו המפקירה את החיילים השבויים.

בימים אלה שוב מועלה הרעיון של שיבה אל החלטת הנפל 1701 (או 1559), החלטה שקודמה על-ידי מנהיגים ישראליים כושלים (אהוד אולמרט וציפי לבני) במטרה לסיים את המלחמה השנייה בלבנון, ושעיקרה פיקוח שלומיאלי/זדוני של כוחות בינלאומיים – יוניפי"ל ו/או צרפת – על הפסקת האש בלבנון ומניעת הפיכתה לבסיס חיזבאללה. כל יום אנו עדים לשיתוף פעולה של יוניפי"ל עם חיזבאללה (ושל אונר"א עם חמאס). כל יום אנו עדים לפעילות אנטי ישראלית עד כדי אנטישמית של נשיא צרפת וממשלתו, ושל מזכיר הארגון המיותר, או"ם. אין, ולא יהיה, היגיון בהסדר בלבנון ללא יכולת אכיפה ישראלית ומידית על כל הפרה של ההסדר.

בימים אלה שוב מועלה הרעיון של "היום שאחרי", שם קוד להעברת רצועת עזה לשלטונה של רשות הטרור הפלשתינאית. מי ששבוי בקונספציית אוסלו ממשיך לנסות לשווק שוב ושוב את אותה איוולת מסוכנת ולצפות לתוצאות שונות. על כן, ועדת חקירה לחקירת מחדל מלחמת שמחת תורה חייבת להתחיל את עבודתה מן הקונספציה שהובילה – כצפוי מראש ובאופן בלתי נמנע ולמרות האזהרות – למלחמת אוסלו ("האינתיפאדה"). אותם מי שלא שינו דעתם גם נוכח זוועות ה- 7 באוקטובר 2023 מוכנים להפסיד במלחמה הנוכחית, ובלבד שחיילי צה"ל יהיו מגש הכסף להקמתה של מדינה פלשתינאית בארץ ישראל המערבית, לצד ישראל בתחילה ועל חורבותיה בהמשך.

על-פי הקונספציה שלהם קיימות 2 חלופות בלבד: כינון מדינת אויב בלב הארץ, או סיפוח והפיכת הארץ למדינת כל אזרחיה, כולל אויביה. כאילו לא קיימת החלופה של המשך המצב הקיים עד קריסת השלטון ההאשמי בארץ ישראל המזרחית.

בימים אלה שוב מועלה הרעיון של שטחים תמורת "שלום", רעיון נפל המועלה שוב ושוב, מאז מלחמת ששת הימים. מעבר להיותו איוולת צבאית ומדינית הוא מהווה התנכרות ליהודה ושומרון, לב ארצנו, ובגידה באחינו/חיילינו שתרומתם לצה"ל לא תסולא בפז.

לא מיותר להזכיר את אמירתו האלמותית של אלברט איינשטיין: איוולת היא חזרה שוב ושוב על אותו מעשה ולצפות לתוצאות שונות.

הכותב היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני