יש ועדת חקירה ויש ועדת חקירה. יש ועדת חקירה עניינית, כזו שתפקידה לחקור את הנסיבות שהביאו למחדל או כשל, ובמיוחד כאשר מדובר בכשל חמור ויקר, כשל עתיר קורבנות ונזקים. תכליתה של ועדה כזאת לא צריכה להיות חיפוש אשמים, אלא מניעת הישנות האסון.
ויש ועדת חקירה תליינית, כזו שרואה את תפקידה לחפש אשמים במטרה לתלות אותם בכיכר העיר ולהשביע את תאוותם של גורמים כאלה ואחרים.
כיצד מבחינים בין 2 סוגי הוועדות? הוועדה העניינית צריכה להיות מורכבת מבעלי מקצוע בתחום הרלוונטי, וכאלה שהאמינות והיושרה שלהם זוכות להסכמה כללית וגורפת. כתב המינוי של ועדה כזאת חייב לשקף את תכליתה: מניעת הישנות האסון, ולא חיפוש אשמים.
לעומתה, הוועדה התליינית אינה יורדת לחקר הנסיבות שגרמו לכשל, ובדרך כלל היא מסמנת מראש את נשואי רוב הדיונים והמסקנות שלה.
עד כאן, לגבי ועדות חקירה בכלל. ומכאן, לוועדת החקירה שעליה מדובר בימים קשים אלה.
הידועה בוועדות החקירה הממלכתיות שפעלו במדינת ישראל היתה ועדת אגרנט, ועדת החקירה הממלכתית למלחמת יום הכיפורים. היא מנתה 5 חברים: ד"ר שמעון אגרנט, נשיא בית המשפט העליון דאז; משה לנדוי, שופט בית המשפט העליון דאז ולימים נשיאו; ד"ר יצחק נבנצל, מבקר המדינה דאז; רב-אלוף במילואים פרופסור יגאל ידין, הרמטכ"ל השני; רב-אלוף במילואים חיים לסקוב, הרמטכ"ל החמישי. הרכב ועדת אגרנט היה ההרכב הבכיר והאמין ביותר שיכלה מדינת ישראל להעמיד לצורך החקירה המתבקשת. היא נהנתה מאמון ציבורי גורף, גם אם לימים היו השגות לגבי מסקנותיה לגבי אחריות הדרג המדיני והדרג הצבאי.
בעשורים האחרונים החברה הישראלית משוסעת ומפולגת, ואינה יכולה להצביע על הרכב בכיר ואמין של ועדת חקירה ממלכתית, שעל-פי החוק (חוק ועדות חקירה, תשכ"ט- 1969) אמורה להתמנות על-ידי נשיא בית המשפט העליון בעקבות החלטת הממשלה להקים ועדה כזאת. בית המשפט העליון, וגם היועצת המשפטית לממשלה, כרתו את הענף שעליו הם יושבים – אמון הציבור – ועל כן צפוי מראש שמסקנותיה של ועדת חקירה שתתמנה במציאות הקיימת ועל-פי החוק הקיים יהיו שנויות במחלוקת ורק יגבירו את השסע החמור. אין בנמצא שופטים ואין בנמצא רמטכ"לים לשעבר אשר יזכו באמון כללי וגורף של הציבור.
למעשה, מאז המהפכה המשפטית של אהרון ברק, מאז החלה הרשות השופטת להתנשא ולהתערב בתחומי הסמכות של הרשות המבצעת ושל הרשות המחוקקת, הקמת ועדת חקירה ממלכתית על בסיס החוק הקיים היא עיוות. מה שמתחייב הוא שינוי חוק ועדות חקירה באופן שיהיה בחוק מנגנון שונה מהנוכחי, מנגנון אמין ומקובל על רוב מכריע בציבור, ושלא ישמש את הרשות השופטת להחלפת שלטון שנבחר בדרך דמוקרטית.
התנהגות התקשורת בעניין זה היא מטרידה, בלשון המעטה. ערוץ התבהלה והתרעלה המרכזי, לרבות מכונות הרעל שלו בערבי שבתות, והערוץ המטורלל המדדה אחריו, אינם משקפים לציבור את המציאות כהווייתה. אין מדובר בכלב השמירה של הדמוקרטיה אלא בחוד החנית של האופוזיציה הלוקה בתפקודה.
חשוב לקבוע דגשים אחדים לכתב המינוי של ועדת חקירה ממלכתית לחקר הנסיבות שהובילו למלחמת שמחת תורה, לתפקוד מערכות המדינה ביום פרוץ המלחמה, ולתפקודן מאז:
- המחדל שהביא למלחמת שמחת תורה ולנסיבות הנוראות של פתיחתה - זועק לשמים, ועל כן ועדת חקירה ממלכתית קום תקום.
- ועדת חקירה ממלכתית היא צורך של הממלכה/המדינה, לא כדי לחפש אשמים, אלא כדי למנוע הישנות של האסון. זהו צורך של הממלכה/המדינה, בלי קשר להחלטות "בית הדין" האנטישמי ב- האג.
- ועדת חקירה ממלכתית לחיפוש אשמים איננה צורך של הממלכה/המדינה, ואפילו לא של שונאיו הרבים של ראש הממשלה, שבעיניהם ראש הממשלה אשם מראש ואשם תמיד, ללא קשר למה תגיד ועדת החקירה. מעבר לכך שום דבר אינו מעניין אותם. ניתן אף לקבוע מראש שעדיף שהנחקרים בוועדה לא יוכלו להפליל את עצמם, ועל כן אין צורך שישכרו עורכי דין. כך תהפוך ועדת החקירה הממלכתית לעניינית ולא תליינית.
- כתב המינוי של ועדת חקירה ממלכתית צריך לכלול את 32 השנים האחרונות, לרבות הנסיבות שהובילו להסכמי אוסלו שהידרדרו, כצפוי מראש, למלחמת אוסלו ולמלחמת שמחת תורה, ואשר הולידו את המציאות האבסורדית שבה קורבן הטרור (ישראל) הוא בעל מעמד דומה לזה של ארגוני הטרור (אש"ף/חמאס), ואף נחות ממנו. הקונספציה של העדפת אש"ף אינה יותר לגיטימית מהקונספציה של העדפת החמאס.
- העברת חלקי מולדת לרשות הטרור הפלשתינאית היא פחות לגיטימית מהעברת כספים לחמאס. אש"ף וחמאס הם ארגוני טרור בעלי מטרות זהות – חיסול מדינת ישראל, מן הים עד הנהר. חלק בלתי נפרד מן הקונספציה של אוסלו היה שהשלום – השקרי – הגיע, ועל כן ניתן לקצר את שירות החובה, לבטל אוגדות רבות ולהמציא את ההבל של "צבא קטן וחכם". לא מיותר להזכיר, למי שלא שם לב, שהרמטכ"ל האחרון שהגיע מן השריון היה דוד אלעזר (דדו). אחריו, כל הרמטכ"לים (למעט דן חלוץ) ב- 50 השנים האחרונות היו אנשי חי"ר וצנחנים, ולאיש מהם לא היתה כומתה שחורה.
- חשוב לכלול בכתב המינוי של ועדת החקירה הממלכתית גם את תפקודה של רשות הטרור הפלשתינאית; את תרומתה האפשרית למציאות שהובילה למלחמת שמחת תורה; את המלחמה שהיא מנהלת נגד ישראל בחזית "המשפטית", כמו, למשל, חזית "בית הדין" האנטישמי ב- האג; ואת היחס האוהד של גורמים שונים בישראל לאויב זה, ברשות ובסמכות או אף בלעדיהן.
- מי שדורש היום ועדת חקירה ממלכתית – האוסלואידים, שונאי נתניהו והתקשורת המגויסת – לא העלה בדעתו הקמת ועדת חקירה ממלכתית לעניין הסכמי אוסלו ומשמעותם, דחה דרישה לכך על הסף ונמנע מהערכת הסיכונים המתבקשת לפני יציאה להרפתקה מסוכנת ובלתי אחראית מסוג זה.
- מי שדורש היום ועדת חקירה ממלכתית – האוסלואידים, שונאי נתניהו והתקשורת המגויסת – לא העלה בדעתו הקמת ועדת חקירה ממלכתית מחודשת לעניין הנסיבות שהובילו לרצח רבין, לנוכח הנתונים הרבים שהצטברו במשך השנים על נסיבות הרצח, ולא שאל מי הפיק תועלת פוליטית מן הפשע.
הכותב היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי