השנה הזאת בה אנו חוזרים ונלחמים על עצמאותנו ב'מלחמת העצמאות' שבאמת מעולם לא הסתיימה, מחייבת אותנו לחשיבה מחודשת ולאחדות פנימית.
וזה ברור לכל עם ישראל (פרט לכמה פוליטיקאים וכמה אנשי תקשורת) – החשיבה המחודשת איננה יכולה לחכות לוועדת חקירה כזאת או אחרת, והיא צריכה מבט רחב מאד, מהתחום המדיני-ביטחוני, ועד למרחב המוסרי והרוחני, ששורשיו בתנ"ך, כפי שהיטיב להבין דוד בן גוריון, כשהכריז על מדינת ישראל בידיעה ברורה, שעצם ההכרזה בצעד חד-צדדי תוביל בוודאות למלחמה כוללת, שכאמור, מעולם לא הסתיימה.
אני מבקש לתרום את חלקי למבט המוסרי מתוך עיון בתנ"ך, ובמיוחד בפרקי הפרידה של משה רבינו מעם ישראל, ברכת משה ושירת 'האזינו', שעדיין מהדהדים באוזניים בתום שנה למלחמת העצמאות השמינית, שפרצה בשמיני עצרת הקודם, בו הפכה שמחת תורה לזעזוע נורא) –
ברכת משה פותחת וחותמת בברכת שיר לעם ישראל בכללו – ובאמצע, הברכות לשבטים – בפתיחה מתוארת התגלות ה' במתן תורה לעם ישראל, מסיני, שעיר ופארן, ועד קדש ואשדות הפסגה, וסיום הפתיחה בפסוק החגיגי: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל";
במקום הזה מופיעות הברכות לשבטי ישראל, מראובן ויהודה עד נפתלי ואשר, ואז חוזרת הברכה אל עם ישראל בכללו (ראו רש"י): "בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶךָ, וּכְיָמֶיךָ, דָּבְאֶךָ";
בעברית ישראלית היינו אומרים – 'עם נשק ונעלי צבא, גם לוחם מבוגר הוא צעיר וחזק'!
והרעיון העיקרי – רק אם יתאחדו "יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל", אפשר יהיה לגרש אויב בעזרת ה', ולשכון בארצנו לבטח – בלי האחדות, לא יועילו "בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת" עם כל הציוד הצבאי !
הרמב"ם (הלכות תרומות פרק א') כתב רעיון זה בשפה הלכתית בהגדרת 'כיבוש רבים', שרק הוא מוביל לגילוי הקדושה בארץ ישראל במקומות שנכבשו על ידי "מלך או נביא מדעת רוב ישראל", ואילו 'כיבוש יחיד' של שבט זה או אחר, לא ייחשב, ולא יגלה את קדושת הארץ!
בקריאת ברכת משה לבדה אפשר באמת לרקוד ולשמוח בשמחת התורה, אבל משה רבינו היה מוטרד מאד לפני מותו, מפני שצפה משברים קשים מאד שיתחוללו בעם ישראל בארץ – משה הבין וידע אלו השחתות ואלו רעות צפויות אחרי מותו, והוא לא יהיה שם כדי להתפלל ולהציל את עמו, וזה העצים את מצוקתו – לכן ה' לימד למשה את שירת 'האזינו'! מי שחפץ בתורת אמת חייב לקרוא יחד עם ברכת משה גם את שירת 'האזינו', כי זאת העדות שה' נתן למשה, ורק מכוחה יכול היה משה להיפרד ב"וזאת הברכה"!
קריאה מדויקת מבליטה שוב לנגד עינינו פסוקי מפתח בשירת 'האזינו', המתארת משברים חמורים הצפויים לעם ישראל בארצו, מהפלשתים עד הפלסטינים – חלחלה עוברת בלב כאשר קוראים ומבינים את התיאורים הקשים, שחזרו והתחוללו גם בימינו, כעדות השירה הנבואית –
הנה כמה דוגמאות:
- מה קרה לעם ישראל במדינתו לפני שבת שמיני עצרת, כשממשלת ישראל ומערכת הביטחון המצטיינת שלנו התנהלו כעיוורים מול הצורר?
הנה מעט מפסוקי 'האזינו' (כ-כא): "וַיֹּאמֶר [ה']: אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם, אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם, כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה, בָּנִים לֹא-אֵמֻן בָּם; הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא-אֵל, כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם, וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם, בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם" ...
אין צורך בוועדות חקירה, כי ההבלים, השסעים ו'הקונספציות' שהיינו עסוקים בהם הם ברורים לכל אדם בר דעת – אין שֵם ברור יותר למה שקרה לנו מאשר 'הסתר פנים', ואין הגדרה יותר מדויקת לפלסטינים הצוררים מאשר "לֹא-עָם", ו"גוֹי נָבָל" –
- מה קרה באותה שבת נוראה, בשמיני עצרת לפני שנה?
אין תיאור יותר מדויק מהכתוב בשירת 'האזינו' (כה): "מִחוּץ תְּשַׁכֶּל-חֶרֶב, וּמֵחֲדָרִים אֵימָה, גַּם-בָּחוּר גַּם-בְּתוּלָה, יוֹנֵק עִם-אִישׁ שֵׂיבָה"; איזו הנהגת "אֶפֶס" (לו) יש לעם ישראל במשבר הקשה הזה?
"כי ידין ה' עַמּוֹ, וְעַל-עֲבָדָיו יִתְנֶחָם, כִּי יִרְאֶה כִּי-אָזְלַת יָד, וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב"!
מה קרה במערכה הקשה כשנפתחה סוף סוף המערכה להכרעה בצפון, ממכשירי הקשר עד חיסול הצוררים? "לִי נָקָם וְשִׁלֵּם, לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם, כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם, וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ" (לה)!
על מה אנו מתפללים ומייחלים עם התחדש השנה? "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ, כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם, וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו, וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (מג) !
שירת 'האזינו' צריכה להיות שגורה על פינו כמו קריאת שמע, כי היא עֵדות! "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם, לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (ל"א, יט); על מה תעיד "השירה הזאת"?
השירה היא עֵדות נבואית מיוחדת שנאמרה למשה על מנת ללמד את העם, ממש בימיו האחרונים. היא מתארת את ההיסטוריה הצפויה אחרי מות משה. מקופלים בה משברים וצרות שהתרחשו בימי השופטים והמלוכה, צָרות מואב ועמון נגד ישראל, סיסרא ומדיָן, פלִשתים וארם, עד מצור שומרון והישועה מלחץ ארם. כל הצרות שלפני המעצמות, החורבנות והגלויות.
באותה מידה זאת גם נבואה עלינו, ועל הצרות הבאות עלינו מכל אויבינו מסביב, בתקופת שיבת ציון וקיבוץ הגלויות.
אין גלות בשירה
אין גלות בשירת 'האזינו'. השירה מדגישה זאת במילים: "אמרתי אַפְאֵיהֶם" (ל', מ), 'אַפְאֶה אותם'. דהיינו אשליכם לכל רוח ופֵאה, לקצה העולם. אמנם, לא עשיתי כך "מפני כעס אויב... פן יֹאמרו יָדֵנוּ רָמה..." (כפי שפירש רש"י).
הוכחה ברורה לכך שאין גלות בשירת 'האזינו' נמצאת בדילוג השירה מפרקי בראשית, הם "יְמוֹת עולם", ישר אל המִדְבָּר; ללא אזכור של גלות מצרים או יציאת מצרים. במקום שגלות מצרים לא נזכרת, אין מקום לגלות בכלל!
המודל של 'חורבן, גלות וגאולה' נמצא במוקד ברית הברכה והקללה (פרקים כ"ח-ל'). בשירת 'האזינו', לעומת זאת, יש מודל אחר: 'מצוקה וישועה' – לחץ וצרות מצד אויבים שכנים, עמים קטנים ומרגיזים. בלי מעצמות גדולות "מקצה הארץ", בלי חורבן וגלות ובלי גאולה ותשובה. רק ישועת ה' לעמו על אדמתו, למען שמו הגדול הנקרא עלינו.
והנה, גם בימינו, אחרי חורבן הגולה בשואה, ועם קיבוץ גלויות "מכל העמים" (ל', ג), אנו ניצבים בארצנו הקטנה מול "לֹא עם" – מפלשתים שבמקרא עד פלסטינים בימינו, הגדרה מדויקת ל"לא עם" ו"גוי נָבָל" (ל"ב, כא), שמציק ופוגע בנו תדיר, ודווקא לא בגלות.
במקביל, ניצבת לפנינו במדויק, באור אדום ובוהק, אזהרת השירה מפני "וַיִשְמַן יְשֻרוּן וַיִבְעָט" (ל"ב, טו), והסתר הפנים שעלול לבוא בעקבותיו.
סיפור אישי
דוד של אשתי, ר' דוד בריסק ז"ל, שאלני פעם אם אני יודע שירת 'האזינו' בעל פה. להפתעתו, אמרתי באזניו את השירה מתחילה ועד סוף. אז סיפר לי איך בא עם כמה בחורים ירושלמים שהתנדבו לבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה, להיפרד ממורם ורבם הרב שרגא פייבל פרנק זצ"ל. שאל אותם הרב: יודעים אתם שירת האזינו בעל פה? אמרו לו: לא! אמר להם: כל יהודי חייב לדעת, שהרי כתוב "כי לא תִשָכַח מפי זרעו". זה אמנם על התורה בכלל, אבל במיוחד על שירת 'האזינו' – תאמרו שירה זו בכל יום בסוף התפילה, וזה ישמור עליכם. ואכן, כך היה.
שנה טובה – שנה לטובה !