סמ"ר אביב גלבוע, בן 21 מהיישוב נווה צוף שבבנימין שנפל בקרב בג'באליה שברצועת עזה, הובא אמש (שלישי) למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים.
אביו מעוז ספד לו: "תמיד ידעת לעמוד על שלך וללכת עד הסוף עם האמת. הלכת עם הביטחון שלך בצדקת הדרך, כפי שהשתדלנו לחנך אותך".
אמו נחמה ספדה לו ונפרדה ממנו בהצדעה: "אביב יקר ואהוב שלנו, אני לא מאמינה שאנחנו עומדים כאן היום בהר הגיבורים, שגם אנחנו שילמנו ביקר לנו מכל. איזו אבדה נוראית לנו, לחברים, לעם ישראל. אם אגיד שאני מופתעת שזה קרה לך, אני אשקר. צדיק, אתמול התקשרת ודיברנו שיחה יום-יומית של אמא ובן. דיברת מעט ועשית כל כך הרבה. אביב שלנו, ילד מיוחד, שילוב נדיר של עדינות ונחישות, איש של אמת וצדק, של טוב לב וחסד".
"אנחנו מתפללים שהמוות שלך לא יהיה לשווא, אנחנו גאים בך מאוד בן אהוב שלנו. תודה על כל השנים שבהן זיכית אותנו להיות ההורים שלך"
אחותו התאומה של אביב, טל, סיפרה "רצית להיות משמעותי, ואת הכול עשית בצניעות וענווה, לא אהבת לספר על ההישגים שלך, היינו צריכים להוציא את זה ממך בכוח. היית פשוט אהוב על כולם. תמיד היינו שומעים עליך מלא דברים טובים. היה קשה לשמוע ממך, היית 'בונקר' ותמיד ניסינו להוציא ממך מידע. תודה על כל השנים שזכינו באח כמוך".
האח ברק ספד: "אחי היקר, לא ארבה במילים כמו שאתה לא מרבה במילים, אבל כן במעשים. אני לא מסוגל לחשוב עליך בלשון עבר, זה לא מחלחל ולא נקלט לי בראש. איך הלכת לנו, איך? כל פעם כשהיית נכנס לעזה, גם כשאני הייתי בפנים, חשבתי עליך בכל רגע ורגע. ילד זהב אתה. תמיד היית חוזר מהצבא והולך ישר לגינה לגזום את העצים. תן לי רק עוד פעם אחת לריב איתך על הטרמפולינה בגינה. אח שלי, אני אוהב אותך".
א', חברו לצוות של אביב, סיפר על הלוחם הנועז שהיה: "חלק מהצוות נלחם עדיין בעזה ואני הנציג שלהם פה. לא סתם הובלת את הצוות. בפשיטות שיצא לי להיות איתך תמיד הרגשתי בטוח שאתה ראשון. היית בשביל הצוות עמוד תווך, היית מלא שליחות וידעת למה אתה נלחם. אהבת את האדמה ואת ארץ ישראל. אנחנו חזקים, שתדעו, אנחנו חזקים ונמשיך להילחם. משפחה יקרה, תודה רבה לילד שגידלתם ולחבר שזכינו להכיר".
ארבעה לוחמים מהיחידה הרב ממדית (888) נפלו בקרב בצפון רצועת עזה: סרן יהונתן (ג'וני) קרן בן 22, ממולדת, קצין לוחם ביחידה, והלוחמים סמ"ר ניסים מיטל בן 20 מחדרה, סמ"ר אביב גלבוע בן 21 מנוה צוף וסמ"ר נאור חיימוב בן 22 מראש העין.
התקרית התרחשה כשהכוח נערך להיכנס למבנה בג׳באליה. לפני כניסתם טיל נ"ט שוגר לתוך הבית והלוחמים נכנסו. באופן חריג מחבלים מלכדו את הקומה השנייה בבית, ולכן המטען לא הופעל כתוצאה משיגור הטיל. לאחר שנכנסו הלוחמים למבנה, המטען הופעל וגרם לתוצאה הקשה.
מיכל אלוני, אמו של סמ"ר ניסים מיטל, אמרה "השכול המכה בפעם השלישית. איבדתי את אבא שלי במלחמת ששת הימים ואת בן דוד של אבא של ניסים - ועכשיו את הילד שלי. קראתי לו ניסים על שם הילד מהספר של לאה גולדברג אהבתי את הסיפור וככה ניסים שלי היה חסון ויפה תואר ועוד יותר יפה מבפנים".
"לפני שבועיים הייתה זו הפעם האחרונה שהיה בבית בחג סוכות. הוא לא הרגיש טוב אבל חזר לצוות, 'אני לא יכול להשאיר אותם לבד'. הוא האמין במה שהוא עושה ואמר לי 'סבא ואמיר לא עשו את מה שצריך? גם אני עושה'. בשבע בבוקר דפקו על הדלת שלושה קצינים , אמרתי להם ללכת - והם לא הלכו. אז הבנתי שאיבדתי את ניסים שלי", אמרה מיכל.