במסדרונות הכנסת הפגשנו שתיים, נעה מבורך, אם לארבעה תושבת לוד שבעלה איש מילואים מגוייס מזה 240 יום למלחמה ועדי רפאלוביץ', גם היא אם לארבעה, תושבת בני ברק שבעלה אברך.
רפאלוביץ' מביעה בדבריה הערכה והצדעה לאופן בו מתנהלים חייה של מבורך, אך מבורך מבהירה: "אני לא צריכה שיצדיעו לי. אני צריכה לדעת שמדינת ישראל עושה הכול כדי שהם יחזרו הביתה ושנהיה אבא ואימא רגילים".
"אני צריכה לדעת שמדינת ישראל בונה את עתודות הגיוס שלה, שהיא מגייסת את כל מי שהיא יכולה, קודם כל כדי לשמור עלינו, כדי שתהיה לנו מדינה ולא נמצא את עצמנו באירוע ביטחוני נוסף כשאין לנו חיילים שיצאו לקרב, וכדי שנוכל לחיות. אני לא צריכה להיות שנה שלמה אימא לבד", אומרת נעה מבורך. "אני לא צריכה שהבת שלי תבכה בכל פעם שהיא רואה את אבא שלה מגיע למעון שלה עם מדים".
"אנחנו במלחמת תקומה ותקופה של ליקוי מאורות, ואני מקווה שהדבר הזה יסתיים", אומרת עדי. נעה מצידה ממשיכה: "כולם צריכים להגיע, כולם צריכים להיות חלק".
רפאלוביץ' מספרת על בנה בן ה-16, בחור ישיבה ש"יושב בישיבה, לומד משש בבוקר עד עשר בלילה. גם אני לא רואה אותו". לדבריה "החוזה בין המדינה לבין החרדים צריך להיפתח שוב. יש הרבה נוער שלא לומד, הרבה בחורים רשומים בישיבות ולא לומדים ואת קבוצת המיקוד הזו צריך לגייס".
מבורך מזכירה את דברי הרמב"ם על חובת הגיוס למלחמת מצווה, המלחמה על ארץ ישראל, שעליה יכול המלך לכוף את העם גם ללא אישור של בית דין. רפאלוביץ' טוענת כי בתקופת דוד המלך האחד יצא למלחמה ומולו היה אחד שלמד תורה.
מבורך מספרת על בעלה, רב שלמד שנים בכולל וכשיצא ללבנון "לקח איתו מסכת ירושלמי. שאלתי אותו איפה תכניס את זה בתיק הגדול שלך. הוא הכניס את המסכת, חזר אחרי עשרה ימים ואמר שבאמת לא היה מקום, אבל כשהוא הגיע ליומיים בבית הוא לקח את הירושלמי, צילם והדפיס דפים והכניס לתיק. אפשר ללמוד בתוך צה"ל וזה מה שהקב"ה אומר ומצווה. זו מלחמת מצווה".
רפאלוביץ' משיבה וטוענת כי אכן מי שלא לומד עליו להתגייס. "בתי הגידול של החרדים ובתי הגידול של הציונות הדתית הם בתי גידול שונים. אין לבן שלי אפילו טלפון. למה אני צריכה לשנות את בתי הגידול שלנו?", היא שואלת ומבורך משיבה: "כדי לשמור עלייך. את רוצה כיפת ברזל". רפאלוביץ' מעירה שלמרות כל מערכות ההגנה של ישראל השבעה באוקטובר התרחש.
לדבריה מציאות החיים המתבדלת בה חי בנה, ללא טלפונים, ללא שיח עם בנות, אינה מאפשרת מחשבה על גיוס. מבורך אומרת שאכן הגיע הזמן למצוא פתרון ורפאלוביץ' מסכימה. כאשר מבורך מציינת את היחידות המיוחדות שהוקמו עבור הציבור החרדי כאפשרות, משיבה רפאלוביץ' ואומרת כי אלה מתאימות לאותה קבוצה מקרב צעירי המגזר החרדי שאינם לומדים.
"יש המון בחורים שלא לומדים אבל מי שלומד צריך ללמוד. גם בן גוריון אמר שאין זכות קיום למדינה ללא לומדי התורה. לגייס, אבל לא את אלה שבאמת לומדים תורה", אומרת רפאלוביץ'. נעה מבורך מספרת כי אתמול בערב, בתשע וחצי, נסעה בשכונת ליד ישיבות וקיוותה לראות אורות באחת מהן, "לא ראיתי", היא אומרת ורפאלוביץ' מספרת על בתי מדרש פתוחים לאורך כל היום בעירה, בני ברק.
"אפשר לגייס את אלה שלא לומדים, אבל מי שלומד הוא זה ששומר מגן ומציל", שבה רפאלוביץ' ואומרת. "אני לא רואה איך הבן שלי עושה את הדבר הזה. זה לא שייך". מבורך משיבה מייד שגם היא רוצה לראות את בעלה בבית אך אין לה ברירה. רפאלוביץ' מספרת על אחיינה שמתנדב במד"א משום שאינו יכול לשבת וללמוד לאורך היום כולו.
מול טענתה של רפאלוביץ' שרק מי שאינו מסוגל ללמוד יגוייס, מציינת נעה מבורך כי בעלה רב, תלמיד חכם שכתב מאמרים הלכתיים רבים "ולמה שהוא לא יישב ללמוד ויגן עלייך בראש השנה ואני אשאר לבד?", היא שואלת ורפאלוביץ' משיבה: "אין לי מה לומר לך, אבל העולם מתקיים ועומד בזכות לומדי התורה, גם בעלך. הבחורים בבית הכנסת הגדול בבני ברק לומדים יומם ולילה. בואו לסיור ותראו", היא אומרת.
לקראת תום הדברים אומרת מבורך כי משמעות המילים 'עמו אנכי בצרה' נוגעת לה באופן אישי: "לא מספיק לי שיגידו על בעלי תהילים, שיתפללו על עם ישראל. אני צריכה שאם את רוצה להיות איתי, תהיי איתי עשרה ימים בבית, תראי איך אין לי יכולת לשמוע מה שלומו, לשמוע שהיה אירוע של חטיבת גולני בשמחת תורה ולחכות עד שהשלישות תתקשר אחרי הרבה שעות לומר שהכול בסדר. זה עמו אנכי בצרה. זה לשבת ולהרגיש איתי את אותו דבר. מי שאין לו בן אח גיס או חתן באירוע הזה לא ירגיש את המחסור הזה בחמצן".
רפאלוביץ' משיבה: "אני מסכימה איתה לגמרי, ומהזווית של לומדי התורה אני אומרת שמבחינתם כל שורת גמרא היא לזכות הלוחמים. אפשר לגייס, צריך רצון", היא אומרת וחותמת "את אחותי" בחיבוק.